השוואה בין חווית החיים של בני נוער במרחב הפיזי והמקוון בשכונות ממעמד נמוך ובשכונות ממעמד גבוה

כיצד בני נוער פועלים במרחב הפיזי והמקוון? כיצד הם חווים את המרחבים האלו? כיצד מגפת הקורונה השפיעה על כך? הרשימה סוקרת עבודת מחקר שעוסקות בשאלות האלו דרך בחינת הפעילות בשכונות שונות של העיר יהוד.

בעקבות פרוץ מגפת הקורונה, חיי היומיום עברו להתנהל במרחבים הווירטואליים שהחליפו פעילויות במרחבים הפיזיים המוחשיים. הלימודים עבור להתקיים ב’זום’ וכך גם פעילויות הפנאי של בני הנוער כאשר חוגים פורמליים ובלתי פורמליים פסקו מלהתקיים. בנוסף, מקומות הבילוי בהם בני ובנות הנוער היו מבלים, כגון קניון, פארקים, בתי קולנוע וכדומה נסגרו. כך מצאו עצמם בני ובנות הנוער סגורים בבתיהם. מצב זה של סגר בשל מגפה מעלה את שאלת אופיו של הקשר הווירטואלי דרך המסכים, חשיבותו, ויחסי הכוח המתקיימים בו בין קבוצות שונות מבחינה מגדרית, מעמדית ואתנית. סוגיה זו עמדה בלב עבודת המחקר¹ שחלק מהממצאים בה יוצגו ברשימה זו. במוקד המחקר עמדו שתי שאלות מרכזיות: 1. באיזה אופן פעילויות פנאי פורמליות ובלתי פורמליות במרחב הפיזי והמקוון נחוות על ידי בני ובנות נוער ממעמד, מגדר ואתניות שונים? 2. כיצד מגפת הקורונה השפיעה על פעילויות הפנאי הפורמליות והבלתי פורמליות במרחב הפיזי והמקוון וכיצד אלו נחוות על ידי בני ובנות נוער ממעמד, מגדר ואתניות שונים?

קורונה, מתבגרים ואתניות

המחקר בתמקד באוכלוסיית בני נוער בגילאי 13-15 משלוש סיבות עיקריות: ראשית, מתבגרים הם הקבוצה הפעילה ביותר בפעילויות פנאי, ועד 40% מזמנם מוקדשים לכך. שנית, התבגרות היא תקופה מכרעת בחיי הפרט, שכן במהלכה מתעצבת אישיות הפרט ומתגבשת זהותו העצמית והקולקטיבית, ולעיסוקי הפנאי שבהם משתתף המתבגר יכול להיות פוטנציאל הרסני או מיטיב. שלישית, העולם שבו גדלים כיום הילדים ובני הנוער משתנה במהירות, טכנולוגיות ודרכי תקשורת חדשות יוצרות עבורם הזדמנויות פנאי מגוונות ורבות² שהתחדדו בעת משבר הקורונה. ניתוח פעילויות הפנאי והמרחב שבו הם פועלים מאפשר בחינה ביקורתית של ההבדלים בין בני נוער לנגישות דיגיטלית ופיזית. בתקופת הקורונה היה מחד עלייה בשימוש במסכים ומרחב המקוון אבל גם משמעותו וערכו של המרחב הפיזי ובעיקר הסמוך לבית, עלה עקב מגבלות המרחק. לפיכך, מעבר לבחינת המרחב המקוון ישנה חשיבות לבחינה מעמיקה של המרחב הפיזי המשמש לצרכי פנאי. מרחבים מובנים לצורך פעילות פנאי פורמלית (מבני תנועות נוער, מתנ”ס, ספרייה וכד’), ומרחבים המשמשים לפעילות פנאי בלתי פורמלית קרי, השטחים הציבוריים הפתוחים אשר נגישים לבני ובנות הנוער בשכונות העיר ללא קשר למעמד ועלות כלכלית. בחינה זו תאפשר ללמוד האם מרחבים אלו מאפשרים קיום פעילויות פנאי? האם ישנם הבדלים בין מרחבים אלו בשכונות ממעמד חברתי-כלכלי שונה בעיר? וכיצד הבדלים אלו באים לידי ביטוי בהבניה מעמדית, מגדרית ואתנית של המרחב בחיי היומיום. המחקר בתמקד בתקופת הסגר הראשון.

הזירה, העיר יהוד מונסון

מבחינה אמפירית המחקר נערך בעיר יהוד מונוסון, הממוקמת בטבעת השלישית של גוש דן, המונה כ-30,000 תושבים. העיר מורכבת משני יישובים סמוכים זה לזה אשר אינם מקיימים רצף גיאוגרפי (הפרדה ע”י כביש 461), העיר יהוד והיישוב לשעבר והשכונה כיום נווה מונוסון. העיר מסווגת כבעלת אוכלוסייה הטרוגנית, המשויכת לאשכול חברתי כלכלי 8 מתוך 10.³ המחקר משווה בין ארבע שכונות, שתיים מדורגות גבוהה מבחינה סוציו-אקונומית (שכונת נווה מונוסון ושכונת קרית הסביונים) ושתיים מדורגות נמוך (שכונת ליבת העיר ושכונת מכב”י). במחקר השתתפו 18 נערים ונערות ממעמד חברתי-כלכלי שונה, אשר נבחרו על פי שכונות המגורים השונות בעיר יהוד-מונוסון. המחקר כלל שתי מתודות:

1. ראיונות עומק הבוחנים את פעילות וחוויית הפנאי השונות הנערכות במרחב הפיזי והמקוון.
2. מיפוי מרחבי הבוחן את מצאי משאבי הפנאי המשמשים לפעילות פורמלית, ו’מדד אפשור מרחבי’ הבוחן את השטחים הפתוחים הציבוריים המשמשים לפעילויות פנאי בלתי פורמליות בשכונת המגורים.

שכונות ‘חזקות’ מול שכונות ‘מוחלשות’: התבוננות אל החוויות שונות במרחב הפיזי והמקוון

שכונות ‘נווה מונוסון’ ו’קריית הסביונים’ מדורגות באשכול סוציו-אקונומי 9, כביש 461 מפריד בין השכונות וגשר להולכי רגל מחבר ביניהם. שכונת קריית הסביונים ממוקמת במערב יהוד הוקמה בשנים 1992-1995. הבנייה בשכונה כוללת בנייני מגורים בבנייה רוויה וצמודי קרקע. האזור הוותיק יותר כולל בנייני מגורים של עד 8 קומות, המרוכזים בעיקר סביב קניון סביונים. האזור החדש של השכונה כולל בנייני מגורים רבי קומות. שכונת ‘קרית הסביונים’ משופעת בשטחים ציבוריים פתוחים המהווים כ-7% מכלל שטח השכונה, מרחב השכונה מכיל כ-6 גינות פורמליות. כמו כן, מרחב השכונה מכיל קניון, מרכז מסחרי, מגרשי ספורט, ומתחם סקייטפארק.

שכונת ‘נווה מונוסון’ היה יישוב קהילתי בעל צביון כפרי שתחת איחוד רשויות בשנת 2003 הפך לרובע שכונתי בעיר יהוד. הבנייה בשכונה הינה פרברית צמודת קרקע ובניינים בני 16 קומות אשר התווספו כחלק מהתחדשות עירונית (מתחם התמר, יד/מק/6189). נווה מונסון מתאפיינת בשטחים ציבורים פתוחים רבים כ10% מכלל שטח השכונה, ישנן כ-6 גינות פורמליות. כמו כן, מרחב השכונה מכיל ספרייה עירונית, בית תרבות קהילתי, קאנטרי המכיל בריכת שחיה וחדר כושר, מרכז מסחרי, מגרשי ספורט מבנה לתנועת הצופים ו-2 מועדוני נוער (משלוק ו-MNM).

בבחינת השימוש של בני הנוער במרחב הציבורי נמצא כי בני הנוער מבלים הרבה במרחב הציבורי ומשתמשים בו באופן תדיר. השכונות מכילות שטחים פתוחים ציבוריים רבים ואיכותיים בהם ניתן להיפגש ולערוך פעילות פנאי בלתי פורמלית, ואכן בני ובנות נוער משכונות אלה מבלים יותר במרחב הציבורי. הם מגלים בקיאות מרחבית בנוגע למיקומם של מרחבי הפנאי הבלתי פורמליים, והן יכולת שימוש במרחבים אלו, דבר המעיד על החוויה המרחבית שלהם או היכרותם עם סביבתם. כמו כן, יש להם מידע על פעילויות פנאי בלתי פורמליות שונות הנערכות מטעם העירייה או גופים שונים במרחבים הפתוחים. המידע השוטף והעדכני על פעילויות אלו, מגיע לרוב ממסגרות הפנאי הפורמלי בהם בני ובנות הנוער משתתפים (תנועות הנוער וחוגים ).

חשוב לציין כי בני ובנות הנוער מהשכונה אינם מקיימים אינטראקציה מבחירה עם בני ובנות נוער ממעמד חברתי-כלכלי שונה, למעט אינטראקציה הנערכת במסגרת פעילות הפנאי הפורמלית. נוצר בידול בקרב בני ובנות הנוער.

“במשלוק שזה במונוסון יש אנשים נגיד אחרים מבצופים, אנשים עם וויב אחר” (ירדן, נערה, ראיון 2020).

הם מעדיפים להישאר במרחב השכונתי ויש בידול בקרב בני ובנות הנוער. לתחושתם חווית הפנאי בשכונה היא חיובית ומספקת, יש להם את כל מה שהם צריכים ולכן לא יוצאים מגבולות השכונה, גם פיזית וגם חברתית.

לבני ובנות נוער ממעמד חברתי-כלכלי גבוה יש נגישות גבוהה למכשירי קצה, כמו מחשב אישי, טלפונים, קונסולות משחק אולם העדפתם האישית היא להימצא במרחב הפיזי עם חבריהם. לצד מסגרת של פעילויות פנאי פורמליות (חוג ותנועת נוער), המרחב הפיזי השכונתי שלהם מאפשר קיום פעילויות פנאי בלתי פורמלי. על כן יש יותר היענות ורצון להיפגש במרחב הפיזי וחווית הפנאי במרחב המקוון היא מועטה ומהווה בעיקר כאמצעי להתעדכנות ברשתות החברתיות ומעט עבור משחק. עם זאת, בני ובנות נוער ממעמד חברתי-כלכלי גבוה ציינו כי יש להם ידע ויכולת שימוש גבוהה במרחב המקוון.

“יש לי מחשב משלי, אבל אני משתמש בו מעט מאוד, הכל דרך הטלפון. בדרך כלל אני תמיד נפגש עם חברים בחוג או בתנועה” (עוז, נער, ראיון 2020).

“אני מעדיפה להיפגש עם חברות מלהיות במסכים, ואם אני לא נפגשת אני רואה טלוויזיה…פחות משתמשת בנייד אני אוהבת להיות בטאבלט שלי רואה סרטים…יש לכל אחד במשפחה מכשיר משלו…” (הילה, נערה, ראיון 2020).

“אני בעיקרון לא משחקת, רואה נטפליקס או צורחת שמשעמם לי ואז ונפגשת עם חברה טובה או מנגנת…אני משתמשת במחשב ככה לעשות עבודות כשצריך לא משהו מיוחד” (הילה, נערה, ראיון 2020).

לעומת השכונות ה”חזקות” שכונת ‘מכב”י’⁴ הינה שכונה וותיקה הממוקמת ממזרח למרכז העיר, צמודת דופן לאזור התעשייה, מדורגת באשכול סוציו-אקונומי 5. הבנייה בשכונה כוללת שיכונים ציבוריים משנות ה-60 וה-70, ומקודמות בה תכניות להתחדשות עירונית בשלבים שונים. כ- 13.5% מכלל שטח השכונה מוגדר כשטח ציבורי פתוח, מרחב השכונה מכיל כ-6 גינות פורמליות. ישנו פער משמעותי בהשוואה לשאר שכונת העיר במצאי מבני הפנאי הפורמליים. נמצא כי מרחב הפנאי הפורמלי היחיד שנמצא הוא בית ספר עם מגרש ספורט וטניס ללא כל מבנה ציבורי נוסף בו יכולים להתקיים פעילויות פנאי פורמליות בשכונה.

מהראיונות עלה כי ישנו שוני מגדרי בין נערים לנערות באופי פעילויות הפנאי שלהם במרחב השכונתי. נערים ציינו כי הם מקיימים פעילויות פנאי בלתי פורמליות במרחב הציבורי לרוב משחקי ספורט, ומפגש בין חברים, בעוד נערות ציינו כי הן נמצאות במרחב הביתי ועורכות שם את פעילות הפנאי הבלתי פורמלי עם חברה.

“אנחנו משחקים במגרש של התיכון שמה אנחנו מגיעים ומפנים לנו את המגרש…אין עוד מגרשים טובים באזור אז שם גם אפשר תמיד לשחק וגם הילדים סבבה” (אביב, נער, ראיון 2020).

“אני לא הולכת לאף מקום תמיד בבית שלי או של חברה… זה לא נוח ומתאים וגם תכלס אין מקום כזה…נגיד בגינות יש מלא זבובים וזה לא אזור מטופח זה ליד הבית. ויש מקומות רחוקים בעיר שהם יותר מתאימים אבל אני לא יכולה להגיע לשם…הקניון הוא ממש רחוק בסוף העיר ולא נוח להגיע לשם לבד” (אגם, נערה, ראיון 2020).

מבחינה מגדרית הצעירים העידו שהם מבלים בנפרד ואין כמעט פעילויות פנאי משותפות בקרב נערים ונערות. בני ובנות נוער משכונה ממעמד נמוך תארו את חווית הפנאי הבלתי פורמלי כדבר שלילי, אין מקום בו הם מרגישים שניתן לערוך פעילויות חופשיות, והמרחב השכונתי מוזנח, לא נעים ותואר כמרחב לא בטוח בעיקר עבור נערות. בנוסף, עלה כי אין להם מידע על פעילויות פנאי בלתי פורמליות (אירועי תרבות שונים) הנערכות מטעם העירייה או גופים שונים בעיר. כמו כן, בני ובנות הנוער ציינו אינם מקיימים אינטראקציה מבחירה עם בני ובנות נוער ממעמד חברתי-כלכלי שונה.

“…בסביונים יש מגרש יותר גדול וזה אבל אנחנו לא הולכים לשם אפילו שזה רחוק בגלל הילדים, לא מרגישים בנוח כזה מתלהבים עלינו…אנחנו גם יושבים בכניסה של יהוד שם יש לנו שקט” (נועם, נער, 2020).

“יש לי בכתה את המונוסנוביות…אני וחברות שלי לא מסתובבות איתם ולא נפגשות אחרי בית ספר” (אגם, נערה, ראיון 2020).

בני ובנות הנוער משכונת מכב”י לומדים בחטיבת הביניים אשר נמצאת בשכונת מגוריהם תיכון ‘יגאל אלון’ (ממלכתי-דתי) ואינם מגיעים לחטיבות הביניים ‘פסגות’ ו’סביונים’ (ממלכתי) הגדולות אשר נמצאת בשכונת ‘קריית הסביונים’. הפער שתואר בחוויית בני ובנות בנוער הינו חלק מהסגרגציה המרחבית הקיימת והמחסור באינטראקציה חברתית בין בני ובנות הנוער ממעמדות שונים בעיר.

לבני ובנות נוער ממעמד חברתי-כלכלי נמוך יש נגישות נמוכה למכשירי קצה. רוב המרואיינים חולקים מחשב עם בני משפחה אחרים, לעיתים אף אין מחשב בבית. נערים מעדיפים להימצא במרחב הפיזי ונערות מעדיפות להימצא במרחב הביתי או במרחב המקוון באמצעות הטלפון הנייד, אך לעיתים רחוקות. נערים מהשכונה אינם לוקחים חלק במסגרות של פעילות פנאי פורמלית. הם מקיימים פעילויות פנאי בלתי פורמליות ספורטיביות במרחב הפיזי ואינם מעדיפים לקיים פעילויות פנאי במרחב המקוון.

“אני לא בקטע הזה, מעדיף לצאת החוצה לשחק, להתאמן לראות חברים…יש לנו מחשב אחד בבית אבל יש לי את הטלפון אם אני צריך” (אביב, נער, ראיון 2020).

כאשר הם במרחב המקוון, חווית הפנאי שלהם מועטה מאוד ומהווה בעיקר אמצעי לשמירה על קשר עם חברים, ומעט עבור משחק. כמו כן, הם ציינו כי יש להם ידע נמוך-בינוני לשימוש במרחב המקוון ולרוב הם נעזרים בחבר/ה או בן משפחה לשימוש בשעת צורך.

“יש לנו מחשב אבל אני לא ממש משתמש בו אין לי למה אני לא אוהב את זה את הקטע של לשבת תמיד אני בחוץ משחק…אם יש עבודה אני מבקש מאחותי הגדולה שתעזור לי” (בן, ראיון 2020).

נערות אינן מקיימות פעילויות פנאי בלתי פורמליות במרחב הפיזי ועל כן הן יותר פעילות במרחב המקוון.

“אני משחקת בעיקר לבד בטלפון, לפעמים עם חברות שלי או עם אח שלי…מעדיפה עם חברות כי אנחנו יכולות לדבר תוך כדי…אין לי מחשב משלי אני צריכה לחלוק אותו עם אחים שלי…” (אגם, נערה, ראיון 2020).

הראיונות העלו כי חווית הפנאי הבלתי פורמלית בקרב נערים ונערות ממעמד נמוך הינה שונה בהשוואה לבני ובנות נוער ממעמד גבוה ובינוני. המרחב הפיזי השכונתי שלהם אינו מאפשר קיום פעילויות פנאי בלתי פורמלי הם פחות בחוגים, יחד עם זאת הם כן היו רוצים להיות יותר במרחב הפיזי ולא נמשכים במיוחד למרחב המקוון. חווית השימוש שלהם נתקלת בקשיים טכנולוגיים, חוסר באמצעי קצה באוריינות דיגיטלית וחוסר במרחב אישי שיאפשר כמרחב של פנאי ולמידה.

פערים ואי שוויון בעיר של העידן הדיגיטלי

העיר יהוד-מונוסון, היא עיר קטנה ו’קומפקטית’ המקדמת הלכתיות, נגישות למבני ציבור ומרחבי פנאי,⁵ ועדיין נמצאו פערים משמעותיים בין בני הנוער שחיים בחלקיה השונים. הפערים בעיר באיכות המרחב הציבורי ובשימוש הדיגיטלי משקפים אי-שיווין עירוני שמעצב חוויות ההתבגרות שונות עבור בני הנוער בעיר.

המחקר העלה מספר הבדלים משמעותיים בין השכונות:

1. המיפוי המרחבי העלה כי ישנם הבדלים במצאי משאבי הפנאי המשמשים לפעילות פורמלית בשכונות המגורים ממעמד חברתי-כלכלי שונה.
2. יש פער בין הכמות לאיכות השטחים הפתוחים הציבוריים המשמשים לפעילויות פנאי בלתי פורמליות בשכונת המגורים ממעמד חברתי-כלכלי שונה.
3. ראיונות העומק העלו כי הבדלים אלו משועתקים למרחב המקוון בעקבות הפער הדיגיטלי שנחשף במהלך הסגר, אשר הדגיש אי-השוויון בנגישות ויכולת השימוש בטכנולוגיות.
4. בזמן הסגר הראשון נמצאו הבדלים משמעותיים בשימוש במרחב הפיזי והמקוון בקרב בני ובנות נוער ממעמד חברתי כלכלי-שונה

בפועל, ישנם פערים מרחביים בין הימצאות מבני ציבור לפעילויות פנאי פורמליות, ושטחים ציבורים פתוחים לפעילויות פנאי בלתי פורמליות בין שכונות המחקר. דוגמה ברורה לסגרגציה המרחבית, כפי שעלה מהראיונות, היא העובדה שנוער משכונות ממעמד גבוה (‘נווה מונוסון’ ו’קריית הסביונים’) צורך ומקיים פעילויות פנאי או בתוך השכונה שלהם או במרחב שכונה ממעמד זהה, ואינו מקיים אינטראקציה עם בני ובנות נוער משכונות ממעמד בינוני ונמוך.

הבדלים ופערים כפי שעלו במחקר זה מצביעים על אי שוויון בנגישות, יכולת השימוש, וההשתתפות במרחב לצורכי פעילויות פנאי. היצע וביקוש של מרחבי פנאי קרי, פארק, מתנ”ס, מועדון נוער, וכדומה קשורים בהכרח לגורמים כלכליים, חברתיים, סביבתיים ותרבותיים, הן מבחינת הפיזור שלהם במרחב העירוני והן מבחינת יכולת הביקוש והצריכה של תושבי השכונות. לא מן הנמנע כאשר, מדובר בשכונות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, לרוב אין יכולת לדרוש את השוויון המרחבי, ולהוביל לשיפור מרחב הפנאי בשכונת המגורים. על כן, יש חשיבות לעשיית צדק מרחבי-תכנוני בשכונות העיר בהתאם לצורכי השכונה ולחתור לצמצום פערים.

עבור בני ובנות הנוער, המרחב השכונתי הוא המרחב החברתי המרכזי בחייהם שמשמש לפנאי, עצמאות, אינטראקציה חברתית ובכך מעצב את איכות חייהם וזהותם. סגרי הקורונה הוכיחו עוד יורת את מרכזיותו, יחד עם ההבנה כי המרחב המקוון אינו מהווה תחליף למרחב הפיזי, מתחדדת החשיבות בצורך להשקיע במרחב ציבורי איכותי ושוויוני לבני הנוער. תכנון זה הוא בעל חשיבות וערך מוסף, כמשאב וכהשקעה בבני ובנות נוער, התורם להבניית זהות אישית, אחראית ומשמעותית בקהילה, וככלי ליצירת שוויון מרחבי בעיר.