טלי חתוקהכמעט בלתי אפשרי לסכם שנה כמו שחווינו, ואולי גם אין צורך. אבל זו הזדמנות לומר תודה לצוות של אורבנולוגיה על כך שעשה מאמצים רבים להמשיך ולהנגיש תכנים מעניינים וחדשים בפלטפורמה שלנו. שום דבר אינו מובן מאליו.
אז מה היה השנה? השנה התחלנו במדור חדש להרחיק ראות, אותו ריכז ד”ר רונן בן אריה. בסדרה רצינו לנסות להרחיב את ההבנה שלנו את המציאות העכשווית, את המקורות והיסודות שלה, ולהסתכל קדימה, אל פני עתיד. פנינו לסדרה של חוקרים וחוקרות מאוניברסיטת תל-אביב וממקומות נוספים, כדי לשמוע מהם על המחקר שבו הם עוסקים כיום. שאלנו במה עוסק המחקר שלהן, על האופן בו המחקר יכול לסייע בהבנה של המציאות הנוכחית ובהתמודדות עם משברים בזיקה לעיר ולמרחב. עניין אותנו לשמוע מהם על הרלוונטיות של המחקר לסוגיות עכשוויות, ועל השלכות אפשריות של המחקר על עתיד החברה בישראל ובכלל. הסדרה כוללת ריאיונות עם חוקרים מתחומים שונים, קולנוע, תקשורת ו-רפואה. אני מקווה שנמשיך סדרה זו גם בשנה הבאה.
בתוך המדור רונן גם ריכז את התחרות בסיס משותף. מטרת התחרות היתה לחזק את הרעיון כי המרחב שלנו כאן, גם בתום המלחמה, ימשיך להיות מרחב משותף הנבנה על יסודות מגוונים. אולם כך ולמרות שבשנים האחרונות, של משבר הקורונה, של המאבקים הפוליטיים והחברתיים המפלגים את החברה בישראל ובעולם כולו, של המלחמה בעזה, בדרום ובצפון הארץ, גרמו לרבים לפקפק ביכולת שלנו כחברה להמשיך לחיות יחד במרחב משותף, זו המציאות שלנו. מתוך הבנה ותפיסה כי עלינו לשמור על המרחב המשותף, ולהמשיך ולפתח אותו, הזמנו את כלל הסטודנטיות והסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, מכל הפקולטות והמחלקות, להגיש עבודות הבוחנות את הבסיס לקיום משותף, עוסקות בתנאים ובאפשרות לחיים יחד במרחב משותף, ומבקשות לחשוב מחדש את המושגים שבעזרתם אפשר לדמיין עתיד משותף. גם כאן אני מקווה שיהיו קולות חדשים ורבים יעסקו בסוגייה זו גם בשנה הבאה.
במהלך השנה גם הנגשנו מחדש את השיחות שלי עם פרופ’ יוברט לו יון ז”ל על עזה. שיחות שהחלו ב-2015. בפגישות דו חודשיות היינו משוחחים לרוב על מה שהטריד את יוברט – היעדר העיסוק והשיח בנושא של עזה והאדישות של הציבור הישראלי לנוכח המבצעים הצבאיים, והחזרתיות שלהם שהוא ראה אותם כחסרי תוחלת. אינני חושבת שהוא היה מופתע לנוכח מה שאירע, אבל אם היה חי, היה בוודאי כועס על כך ששום דבר מהותי לא השתנה. אנחנו עדיין לא באמת יודעים ומבינים את עזה, לא ברור לנו מה האופק של עוטף עזה, ובוודאי לא מה האופק של עזה עצמה. ההיעדר של השיח, גם מצד הביקורתיים אשר אינם מציעים סדר יום, אלא רק ביקורת על מה שהיה ומה שמתרחש כאן, הוא תעודת עניות לכולנו. אני סבורה כי לאנשי המקצוע בתחום התכנון והאדריכלות צפויה עבודה רבה וחשובה, לא רק כזו העוסקת בכאן ועכשיו אלא גם בעתידים ואופקים חדשים. במובן זה אנחנו ממוקמים באחד מן התחומים האופטימיים ביותר, כזה המחייב התבוננות קדימה, אמיצה!
אבל לצד האתגרים המשכנו גם בנושאים תכנוניים שכיחים כמו שכונות בעידן הדיגיטלי, רשימות שרבות מהן כתב גל אלחנן, כחלק מעבודת מחקר ופרסומים שהיה מעורב בהם. רשימות על המתח בין התכנון הפורמלי והלא פורמלי, וכמובן נושא הפיתוח של אזורי התעשייה שממשיך להעסיק אותנו בין השאר בגלל השינוי הדרמטי בפיתוח העירוני, והעובדה כי רוב אזורי התעשייה ממוקמים למעשה בערים ולכן יש חשיבות רבה לפיתוח של תוכניות אסטרטגיות שיסדירו מחדש את היחסים בין סביבות העבודה לסביבות המגורים.
היתה שנה מורכבת ואני יכולה לדמיין את עצמי יושבת לשיחה עם יוברט, בחצר ביתו, הוא בוודאי היה אומר לי, כי חשוב, למרות הקושי, להמשיך ולכתוב בעברית לקהל בישראל. אז למרות הקושי אנחנו עושים מאמצים להנגיש מידע וידע בשפה העברית ושמחים מאוד לשמוע כי נעשה שימוש בפלטפורמה על ידי קהלים שונים.
ולבסוף, זו הזדמנות גם לומר תודה רבה לד”ר בן אריה שמסיים את תפקידו כעורך בכתב העת. אני מודה לרונן על ההקפדה והעריכה המדויקת של טקסטים וריאיונות, על הבניה של מדור חדש ומקורי ומאחלת לו הצלחה בדרכו החדשה. תודה רבה גם לגל אלחנן עורך מדור ספרים ובמידה רבה אחראי על הפלטפורמה של אורבנולוגיה. אני מודה מאוד לגל על המסירות ועל הכתיבה המרובה לאורך השנים. גל מסיים את התואר השני וממשיך בדרך חדשה ואני מאחלת גם לו בהצלחה רבה.
ואחרון, תודה לכל הכותבים, הסטודנטים והקוראים של כתב העת.
שנה טובה.