סליחה על השאלה, אבל מה השאלה שלך? – שיתוף ציבור בתכנון בעידן “העיר החכמה”

העידן הדיגיטלי פותח אפשרויות חדשות ומרתקות לשיתוף ציבור יעיל ופרודוקטיבי. ברשימה זו אציג פיתוח של כלי דיגיטלי, ‘קמפיין שאלות דיגיטלי-מרחבי’, הממזג בין מתודולוגית שיתוף הציבור ‘קמפיין שאלות’, שהוצגה ברשימה הקודמת, לבין כלים דיגיטליים מרחביים מבוססי נתונים. כלי זה מאפשר יצירת מאגר נתונים מרחבי של שאלות ותובנות מתושבי העיר, תוך שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות מרחביות. רשימה זו דנה ביתרונות של שילוב זה, באמצעות הצגה של פיילוט שבוצע עבור שכונת הדר בחיפה, ומסכם בדיון פתוח על אתגרים והזדמנויות עתידיות של השימוש בכלי הדיגיטלי.¹

המהפכה הדיגיטלית החלה בשנות ה-80, עם הכניסה של מחשבים אישיים לבתים, ותפסה תאוצה במהלך שנות ה-90 עם החיבור לרשת האינטרנט. שיא המהפכה (עד כה) מזוהה עם הפיתוח של ה”טלפון החכם” המחובר באופן אינטגרלי לרשת האינטרנט, ובכך הוא מאפשר לכל אדם לצרוך ידע באופן ישיר ולשתף בקלות מידע. המהפכה הדיגיטלית היא מהפכה רבתי המשנה ומשפיעה על האנושות בתחומים רבים כגון סביבה, חברה, כלכלה ותרבות, ומזוהה על ידי חוקרים רבים כמכוננת הסדרים חברתיים-כלכליים חדשים. 

ה”עידן הדיגיטלי” תרם תרומה משמעותית להבטחה למימוש נוח ויעיל של עקרונות הדמוקרטיה, והגדיל את יכולתו של הממסד לתקשר עם הציבור באמצעות שימוש בפלטפורמות אינטרנטיות.² “דמוקרטיה אינטרנטית” (E-Democracy) היא הגדרה רחבה לתפיסות חדשות של דמוקרטיה דיגיטלית, הכוללת שתי מגמות: הראשונה, “משילות אינטרנטית” (E-Government) המתייחסת לאופנים שבהם משתף הממסד במידע את הציבור דרך אתרי אינטרנט ובכך מאפשר יצירת תקשורת חופשית ונגישה של הממסד עם תושביו. המגמה השנייה, מתייחסת לאופן שבו הממסד יכול לאסוף נתונים וידע מקומי מהציבור, מגמה זו מכונה “השתתפות ציבור אינטרנטית” (E-Participation).³

מגמות של שיתוף ציבור דיגיטלי החלו עם אתרי האינטרנט השייכים לסוג Web 1.0 והתמקדו בשיתוף תכנים בלבד על ידי מנהלי האתר. בשנים האחרונות התפתחו אתרי האינטרנט אל Web 2.0,ו- Web 3.0, המאפשרים שימוש בפלטפורמות של יצירת תוכן על ידי משתמשי האתר, כלומר שיתוף והעלאה של תכנים על ידי הגולשים עצמם. ההתפתחות של הפלטפורמות האינטרנטיות היא שעודדה איסוף והפצה של תכנים ומידע. במהלך השנים, התפתחו מאוד טכנולוגיות איסוף ושיתוף המידע ובהתאם גם כמויות המידע העובר על גבי הרשת האינטרנטית, ומכאן נולד המושג “Big Data” (נתוני עתק) המזוהה עם מיזם “העיר החכמה”.

השימוש בשילוב של צמד המילים ‘עיר’ (city) ו’חכמה’ (smart) החל לפני למעלה מ-25 שנה, כאשר הוטמעו לראשונה מערכות דיגיטליות ברחבי הערים אשר נוהלו בשליטה מרחוק. מערכות אלה, לדוגמת מערכת מצלמות רחוב, יצרו שכבות חדשות של מידע על העיר המזוהות כ-“ביג-דאטה”, ושאותן ניתן וצריך לנתח ולעבד. החוקר מייקל באטי⁴ מציין שהמילה ‘חכמה’ בהקשר הזה היא למעשה שילוב של אינטגרציה בין הפלטפורמות הטכנולוגיות השונות הקיימות בעיר, וכן גם השילוב בין האינטליגנציה האנושית לבין האינטליגנציה הטכנולוגית. “עיר חכמה” הינה דוגמה מובהקת לאופן שבו “ביג דאטה” משמש כאמצעי ליצירת מנגנונים של משילות וניהול על ידי הממסד. הפיכת עיר להיות “עיר חכמה” היא החלטה “מלמעלה”, כלומר, החלטה של הממסד להטמיע ולהשתמש בטכנולוגיה כאמצעי ליצירת מדיניות ושליטה עירונית. כיום ישנן מספר פרקטיקות עיקריות ליצירת ערים חכמות. חלקן מבוססת על עקרונות ויישומים של E-Democracy, כלומר הנגשת מידע מצד הממסד העירוני ושימוש בפלטפורמות להשתתפות הציבור דרך יישומים טכנולוגים. דוגמה לעיר חכמה מסוג זה היא ברצלונה אשר בשנים האחרונות יצרה מערך של הנגשת שירותים מקוונים לתושב, המבוססת על עקרונות של ‘קוד פתוח’ וגישה למערך גדול של יישומים דיגיטליים הנגישים לתושבי העיר. אופן אחר ליצירת עיר חכמה, הוא באמצעות פריסה של אלמנטים פיזיים, למשל עמודי תאורה, מצלמות אלקטרוניות ופחי אשפה, הנתמכים בטכנולוגית ‘אינטרנט של הדברים- IoT) Internet of Things)’  המאפשרת ניטור ותיעוד של אינטראקציות ויצירת מערכות מידע המעודדות תהליכים של ‘קבלת החלטות על בסיס נתונים’ (Data Driven Decision Making).⁵ איסוף הנתונים לאורך זמן וניתוח שלהם באמצעות כלים ויזואליים (Visualization Tools) מאפשרים לממסד לייצר מנגנונים של תכנון וניהול אסטרטגי, כלומר קביעה של סדרי עדיפויות וחלוקה של הקצאות תקציביות ומשאבים שונים לצורך שליטה וניהול של העיר.

התפתחות ה”עיר החכמה” והפלטפורמות אותן היא מציעה משתנה בהתאם לפיתוחי הטכנולוגיה. הטמעה של טכנולוגיות כגון: Internet of Things (IoT), Wi-Fi, Bluetooth ברחבי העיר, מאפשר ייצור של פלטפורמות וממשקים רבים לניהול וניטור הפעולות העירוניות. הטכנולוגיות המוטמעות ב”עיר החכמה” מייצרות מאגרי נתונים חדשים, עצומים ודינמיים המתעדכנים בזמן אמת (Real-Time). בשנים האחרונות, יחד עם התפתחות הטכנולוגיה של ‘למידת מכונה’ (Machine Learning) ושל ‘אינטילגנציה מלאכותית’ (Artificial Intelligent), הפכו הנתונים העירוניים את העיר להיות אף יותר “חכמה” עקב היכולות לחזות ולצפות את העתיד להתרחש על ידי ניתוח של מגמות ושל השתנות נתונים מהעבר.⁶

ביקורות רבות נשמעות על “העיר החכמה” ועל הפער הקיים בין הבשורה החברתית שמלווה את הטכנולוגיה לבין המציאות בפועל. טכנולוגית “העיר החכמה” משויכת לתפיסות פיתוח פרוגרסיבית המבקשת לקדם חדשנות ופיתוחים טכנולוגים כאמצעי לשיפור סדר היום עירוני. “העיר החכמה” מאופיינת בשני גלים של פיתוח:⁷ הגל הראשון של “עיר חכמה” הסתכל על העיר כאל מרחב פיזי, או במילים אחרות מרחב של תשתיות ומערכות. לכן תפיסה זו של “העיר החכמה” התמקדה בלהפוך את התשתיות העירוניות לחכמות יותר, דהיינו להפוך את הבניינים, הרמזורים והפארקים לחכמים. מטרה זו התאפשרה באמצעות פריסה של סנסורים שהותקנו על המכשירים עצמם, ואלו חוברו למערכות העירוניות ואפשרו למקבלי ההחלטות שליטה וניהול מיטביים יותר. הגל השני של “העיר החכמה”, אשר הפך להיות נפוץ יותר בשנים האחרונות, נולד בעקבות ביקורות על כך ש”עיר החכמה” טכנוקרטית מדי ומתמקדת יתר על המידה בתשתיות הפיזיות של העיר ולא בתושבי העיר. בעקבות כך ביקשו חברות הטכנולוגיה ליצר את ‘המפנה החברתי של העיר החכמה’, דרך התמקדות בתושבים  (citizen-centric) ולא במרחב הפיזי.⁸ על פי תפיסה זו של “העיר החכמה”, מערכות השירותים העירוניים המונגשים לתושבים נועדו לאפשר קיום תהליכים של קבלת החלטות דמוקרטית, מכיוון שלתושב ניתנת האפשרות להביע את דעתו על תהליכי קבלת ההחלטות העירוניות, ולהשתתף בהם. באופן כזה, דעות ועמדות הציבור הופכות לחלק ממאגר המידע אשר מסייע למקבלי ההחלטות בתהליך קביעת המדיניות העירונית.

השתתפות הציבור והעיר החכמה

 על מנת להבין מהו שיתוף ציבור ועד כמה התושב באמת יכול להיות פעיל ומעורב בתהליכי קבלת החלטות עלינו לחזור למאמר החשוב ורב-ההשפעה ‘A Ladder of Citizen Participation’,  שפורסם ע”י שרי ארנסטין בשנת 1969. ⁹ למרות השנים הרבות שחלפו מאז פורסם המאמר, הוא עדיין מעצב את ההבנה שלנו לגבי תהליכים של תכנון דמוקרטי ושל אופנים של מעורבות תושבים בהקשר של משא ומתן בין האזרחים לבין השלטון המקומי. ה”סולם” מורכב משמונה שלבים, כאשר השלב הנמוך ביותר הינו חוסר שיתוף, השלבים הגבוהים יותר הינם שיתוף חלקי או שיתוף למראית עין והרמה הגבוה ביותר היא של הובלה אזרחית (citizen power). בשביל להבין את היחס בין סולם ההשתתפות של ארנסטין לבין “העיר החכמה”, אסתייע במחקר של קארדולו וקיטצ’ין¹⁰ אשר משווים בין אמצעים טכנולוגים שנעשה בהם שימוש בעיר דבלין כחלק מתפיסה של “העיר החכמה”, לבין השלבים בסולם ההשתתפות של ארנסטין. באנליזה שלהם הם מראים כיצד יוזמות שונות של “העיר החכמה” יכולות לשתף את התושבים ברמות שונות של תהליכי קבלת ההחלטות. אך כאשר מעמיקים בניתוח שלהם ביחס לרמה הגבוה ביותר של סולם ההשתתפות, citizen power, הם טוענים כי מספר היוזמת של “העיר החכמה” יורד באופן משמעותי ושהיוזמות שקיימות הן חלשות ואינן משמעויות.

כלים דיגיטליים לערים חכמות

על אף הביקורת הרבה שנשמעת על טכנולוגיות “העיר החכמה” והעידן הדיגיטלי, הן פתחו צוהר חדש לעולם של שיתוף ציבור בכך שהן מאפשרות יצירת דיאלוג דיגיטלי פתוח ונגיש של שיתוף פעולה בין תושבים לבין מקבלי החלטות, תוך קידום תהליכים דמוקרטיים ומעורבות ציבורית רחבה.

הטמעה של טכנולוגיות ופלטפורמות המשויכות לתפיסה של “עיר חכמה” היא פרוצדורה ארוכה ויקרה אשר לרוב נעשית על ידי הגופים הציבוריים או על-ידי חברות פרטיות בעלות אמצעים. ביקורות רבות מתייחסות לכך ש”העיר החכמה” היא למעשה מרחב טכנוקרטי כבד ומורחב, המשרת את האינטרסים של הממשל או של קבוצות כוח ותאגידים, יותר מאשר את האינטרס של התושבים עצמם.¹¹ יש חוקרים הקושרים בין מגמה זו לבין התחזקותה של הכלכלה הניאו-ליברלית.¹² לטענתם, מטרת “העיר החכמה” היא לחזק ולדאוג לאינטרסים של הממשל, גם אם על פניו רעיון “העיר החכמה” מציג ומדגיש את האינטרס של התושב. תפיסה זו משתלבת גם עם תיאוריות אשר רואות את מערכת היחסים של התושב והעיר כמערכת של ספק וצרכן, כלומר העיר היא הספק השואף למקסם את הרווח ואילו התושב הוא הצרכן השואף לקבל את מיטב השירות מהעיר.¹³

בשנים האחרונות, “העיר החכמה” הפכה להיות ממוקדת בטכנולוגיות לניהול העיר המעודדות מעורבות של הציבור ושמות דגש על חשיבותו של התושב כלקוח של העיר, ועל שימוש בטכנולוגיה המסייעת בעידוד ההשתתפות של האזרחים בניהול ובשיפור המרחבים העירוניים. אפליקציות שונות, כדוגמת  SeeClickFix ו-NYC 311, מאפשרות לתושבים לדווח ישירות לרשויות המקומיות על בעיות במרחב העירוני, תוך שיפור השקיפות והאחריותיות (accountability) באמצעות תכונות שמאפשרות מעקב אחר תהליך הפתרון ומתן המענה לתלונות. פלטפורמות לתקצוב השתתפותי, כמו Consul, מאפשרות לחברי הקהילה להחליט על הקצאות תקציביות של העירייה, ומקדמות תהליכים של דמוקרטיה ישירה.

שיתוף ציבור מבוסס מיקום גיאוגרפי

כלים של PPGIS (Public Participation Geographic Information System) שימשו תחילה בעיקר להנגשת מידע ממסדי ממורחב עבור התושבים. רשויות מקומיות וגופים ציבורים פתחו והנגישו מידע ציבורי (כדוגמת: מידע תכנוני, תשתיות עירוניות, נתונים חברתיים) באמצעות שימוש בפלטפורמות המבוססות תשתית GIS (מערכת מידע גיאוגרפי)¹⁴ אך בשנים האחרונות החלה מגמה חדשה, בה כלי ה-GIS הופך מכלי של הנגשת מידע לכלי של איסוף מידע מבוסס מיקום גיאוגרפי. כלים אלו יכולים להופיע בתצורות שונות של יישום, ‘מלמעלה-למטה'(Top-Down)  או ‘מלמטה-למעלה’ (Bottom-UP).  ממשקי ה-PPGIS מאפשרים ליצור קבוצות מיקוד בנושא מסוים, ודרכן לאסוף מידע וידע מקומי אשר הדגש שלו הוא המרחב הגיאוגרפי. דוגמא לפרויקט מסוג זה הוא Arteria שהתקיים בפורטוגל ומטרתו הייתה למפות מוסדות תרבות בלתי מוכרים אך הנחשבים כרלוונטיים על ידי הקהילה המקומית. דוגמא נוספת להשתתפות ציבור מבוססת מיקום גיאוגרפי שצמחה ‘מלמעלה-למטה’ הוא פרויקט שהתרחש בשנת 2021 בהלסינקי, בה הממסד העירוני יצר תהליך של שיתוף ציבור בנושא פיתוח שבילי אופנים. דרך שימוש בכלי של חברת Maptionnaire ביקש הממסד העירוני מתושבי הלסינקי לשרטט על גבי המפה שבילי אופנים אשר ישרתו באופן הטוב ביותר את הצרכים התחבורתיים והחברתיים שלהם. דוגמא ליישום שצומח ‘מלמטה-למעלה’ הוא הפרויקט  ‘Roots & Routes Initiative’ שהתקיים בשיקגו בשנת 2017. הפרויקט נעשה בשיתוף של ארגוניים קהילתיים ומטרתו הייתה לשחזר ולחדש את השטח הטבעי של שפת האגם תוך כדי מקסום התועלות של הקהילות השוכנות לצד האגם. הפרויקט פעל בשיתוף עם תושבים מקומיים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, שמתגוררים לאורך שפת האגם ושעד מימושה של יוזמה זו קולם לא נשמע. במהלך הפרויקט יצרו התושבים “מפת נכסים” אשר מיפתה את משאבי הטבע של האגם ואת ההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים של מרחב האגם.

בעשור האחרון, צמחו כלים מסחריים רבים, כדוגמת Maptionnaire, Survey123 ו-GIS Cloud, המחברים בין תהליך של מיקור המונים (crowdsourcing) לבין ממשק מבוסס מפה, במטרה לאסוף מידע מהציבור וליצור מאגר נתונים אשר יכול לשמש כבסיס להסקת מסקנות ותובנות מרחביות. כלים אלו מאפשרים לציבור להעלות מידע אשר מחולק על פי קטגוריות ונושאים מוגדרים מראש,  והמידע שנאסף מתורגם למאגר נתונים מרחבי. את מאגר הנתונים ניתן לנהל ולנתח, ולהציג באופן ויזואלי (data visualization) על גבי מפה. בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה של שימוש בכלים דיגיטליים לאיסוף מידע מרחבי מהציבור. עם זאת, שימושם נפוץ מאוד בעיקר בתחומים של אקולוגיה ו’מדע אזרחי’ (Citizen Science) כפלטפורמה למיפוי המרחב הגיאוגרפי בשיתוף של הציבור. בתחום התכנון והניהול העירוני, כלים אלו נמצאים עדיין בתחילת הדרך והשימוש בהם מועט יחסית. המחקר הראשוני המתואר להלן, מבקש להצטרף למגמה זו ולהציע שימוש בכלי לשיתוף ציבור בתכנון עירוני, המבוסס על מיקום גיאוגרפי.

קמפיין שאלות מבוסס מידע מרחבי

הכלי ‘קמפיין שאלות מבוסס מידע מרחבי’ נוצר מתוך כוונה לייצר כלי גנרי אשר כוחו יפה לקשת רחבה של מקומות וסוגיות בעולם התכנון העירוני. הכלי הינו אינטגרציה בין המתודולוגיה והתפיסה של ‘קמפיין שאלות’ (שהוצג בהרחבה ברשימה הקודמת) לבין שימוש בממשק הדיגיטלי Survey 123 של חברת ESRI. הממשק מזוהה עם העיר החכמה ועם היכולת להפיק סקרים מבוססי מיקום גיאוגרפי מונחי נתונים (Geospatial Data). הממשק של ArcGIS Survey123 שימש בשנים אחרונות בעלי עניין רבים ממגוון רחב של דיסציפלינות. פעמים רבות נעשה שימוש בממשק זה גם עבור פרויקטים של ‘מדע אזרחי’, בו תושבים מקומיים מנתרים ואוספים בעצמם מידע לגבי תופעה מסוימת (Haklay et al., 2018). דוגמה לפרויקט מסוג זה הוא Cardenal Amarillo Sightings הממפה את תפוצת ציפור הקרדינל הצהוב בארגנטינה, ברזיל ופרגוואי. בארץ נעשה שימוש דומה בכלי זה ע”י החברה להגנת הטבע, בפרויקט ראיתי קיפוד, המבקש מאזרחים לעדכן על מיקומם הגיאוגרפי של קיפודים ממינים שונים.

 הממשק Survey 123 מאפשר לשאול מספר רב של שאלות פתוחות וסגורות, ושאלה אחת בלבד שתשובתה משויכת לסימון על גבי מרחב גיאוגרפי. תשובות הסקר מתורגמות למאגר נתונים המחוברים לנקודה מרחבית. הממשק של ה-GIS מאפשר לנתח ולפלח את הנתונים על פי השאלות שנשאלו, ולשמש כבסיס לתהליך של קבלת החלטות. הצגת הכלי ואופן השימוש בו להלן, מתבססת על שלושת השלבים של השימוש בממשק הדיגיטלי של Survey 123.

• שלב ראשון: לשאול שאלות – עיצוב ופרסום

השלב הראשון של פיתוח הכלי הוא תכנון והגדרת המטרות שלטובתם נבחר לעשות שימוש בכלי. במקרה זה הפיילוט נעשה עבור המרחב הגיאוגרפי של שכונת הדר בחיפה. בשכונה זו קיימים קונפליקטים חברתיים רבים ועתידה התכנוני נתון בסימן שאלה. מטרת השימוש בכלי הייתה יצירה של מאגר שאלות ביחס לעתידה של השכונה. לכן, התבקשו המשתמשים בכלי לשאול שאלה שמעניינת אותם ביחס לעתיד השכונה. בנוסף, נשאלו המשיבים גם שאלות סוציולוגיות ודמוגרפיות אודות עצמם ואודות השכונה. שאלות אלו סייעו ביצירת הריבוד והפילוח של מאגר השאלות שנוצר כתוצאה מהשימוש בכלי. פירוט השאלות היה מורכב משאלות היכרות עם המשיב או המשיבה ועם הקשר שלהם לשכונה, ובקשה לסימון על גבי המפה של המקום האהוב ביותר בשכונה. סימון זה מהווה למעשה את הקישור בין הסקר לבין המרחב הגיאוגרפי (קישור לפיילוט של הסקר).

• שלב שני: לקבל תשובות – איסוף נתונים

אחד היתרונות של שימוש בממשק של Survey 123 הוא היכולת להתחבר לממשק באמצעות כל דפדפן, דרך קישור URL, מכלל המכשירים המחוברים לרשת, כדוגמת סמארטפונים, טאבלטים ומחשבים, וכמובן מכל מיקום גיאוגרפי. כלל תשובות המשיבים עלו באופן אוטומטי לענן של ArcGIS והפכו להיות שכבת נתונים מעוגנת מרחב גיאוגרפי (Geodatabase), אותה ניתן לנתח ולהציג באופן ויזואלי. החיבור למרחב הגיאוגרפי מאפשר יצירת ניתוחים רחבים ומקיפים הרבה יותר, הקושרים בין מאגר הנתונים שנוצר מ’קמפיין השאלות’ לבין מידע קיים אודות המרחב העירוני (למשל מאגרי מידע אודות רשת תחנות התחבורה הציבורית, מיקום מוסדות ציבור וכו’).

• שלב שלישי: קבלת החלטות – הצגה וניתוח

הפיכת ‘קמפיין השאלות’ לממשק דיגיטלי מבוסס נתונים, מאפשר ניתוח של מגמות ודפוסים של השאלות שנשאלו, וכך לייצר תובנות מקצועיות רחבות של תוצאות הקמפיין. השימוש בכלי של Survey 123 מייצר ממשק דיגיטלי המאפשר ניתוחים וחיתוכים על בסיס תשאול של מאגר הנתונים.

בנוסף, ניתן להפוך את מאגר הנתונים למפה אינטגרטיבית אשר מאפשרת בלחיצת כפתור צפייה בכל אחת מהשאלות של המשיבים. את תוצאות הסקר ניתן לנתח באופנים שונים, לדוגמה, ניתוח טקסטואלי של מאגר השאלות באמצעות ‘ענן מילים’ (word cloud), וכן גם ניתוח מאפיינים סוציו-דמוגרפים של המשיבים לסקר. אפשרות חשובה נוספת שמתודולגיה זו מאפשרת היא הצלבת הנתונים מ’קמפיין השאלות’ עם מאגר נתונים מרחבי, באופן המאפשר לייצר אנליזות רב-שכבתיות הקושרות בין כמה מאגרי נתונים.

כלי להשתתפות בעידן הדיגיטלי

הכלי המוצג ברשימה זו מבקש להצטרף למגמה של דיגיטליזציה של תהליכי שיתוף הציבור והתאמתם לעידן הדיגיטלי, בדגש על היכולת להפיק ולייצר מהם מידע שיכול לסייע בתהליכי קבלת החלטות. הכלי הדיגיטלי המוצג כאן מציע התאמה של מתודולוגיה השייכת לתחום שיתוף הציבור המסורתי, ‘קמפיין שאלות’, ותרגומה לממשק אינטראקטיבי המאפשר יצירת מאגר נתונים מרחבי. אמנם הכלי המוצג כאן נוסה רק כ’פיילוט’ בו השתתפו מספר מצומצם מאוד של משיבים, אך ה’פיילוט’ בוחן, הן באופן רעיוני והן הלכה למעשה, כיצד ניתן להשתמש במתודולוגיה של ‘קמפיין שאלות’ באופן דיגיטלי, ויתרה מכך, כיצד ניתן להפיק ממנו תובנות מבוססות נתונים ומרחב גיאוגרפי. בנוסף, הפיתוח נעשה בתוך גבולות של קורס אקדמי וללא שיתוף של רשות מקומית. אך לתפיסתי, ניתן לייצר שימוש רחב ומשמעותי הרבה יותר לממשק זה, על ידי יצירת ‘קמפיין שאלות’ אשר יהיה חלק אינטגרלי מהתהליך התכנון. לדוגמה, הכלי יכול לשמש כאמצעי לאיסוף ידע מקומי אודות נקודות עניין ומקומות שהציבור מעוניין לשמר מבחינה תרבותית או חברתית, וכך ליצור מאגר נתונים המבוסס על ידע מקומי שיסייע באיתור מקומות ואתרים הראויים לשימור או לפיתוח על ידי הרשות המקומית.

כמו כן, הפיתוח של ‘קמפיין שאלות מבוסס מידע מרחבי’ הוא בעל יכולות לממש פרקטיקה של מעורבות קהילתית (Community engagement) שהיא בעלת תפקיד חשוב ומהותי במתודולוגיות מסורתיות של שיתוף ציבור בכלל (Arnstein, 1969), ובמתודולוגיה של ‘קמפיין שאלות’ בפרט. על ידי פיתוח נוסף שיחבר בין אקטיביזם דיגיטלי לבין מתודולוגיות מתחום העבודה הקהילתית, ניתן יהיה ליצור תהליך המבוסס על ידע מקומי ושיהיה בעל אימפקט משמעותי על תכנון המרחב העירוני.