איפה הקושי הגדול בתחום ההתחדשות העירונית בישראל? האם הקושי הוא במנגנון ובאופן שבו המערכת מבקשת להטמיע כלים קיימים? האם הבעיה היא בכלים עצמם? או האם הבעיה משמעותית יותר, אפיסטמולוגית, ונוגעת לאופן בו אנו ניגשים לסוגיה של התחדשות עירונית בישראל?

ביקורת נקודת המוצא בתהליכי התחדשות עירונית:

הקושי המרכזי בקידום פרויקטים של התחדשות עירונית בישראל  הוא אפיסטמולוגי ומתודולוגי.  קרי, האינוונטר דל הוא ביטוי של נקודת מוצא תכנונית בעייתית המתמקדת בשתי שאלות מרכזיות: איפה? וכמה? שאלת המה? ולמה? כלל אינן נשאלות. בנוסף,

  • במישור האפיסטמולוגי, למרות השינויים בעולמות התוכן (המהפכה התעשייתית הרביעית, חשיבה של אזוריות, יצירה של אקוסיסטם עירוני-אזורי) נקודת המוצא התכנונית בהתחדשות עירונית ובתכנון בכלל מתמקד במודלים של פיתוח מיושנים וכמותיים.
  • במישור המתודולוגי, נקודת המוצא התכנונית היא ארצית ורוחבית. כלומר אין אבחנה בין אזורי התערבות במרחב הארצי, מה שמוביל לכשל בכל הנוגע להתחדשות עירונית בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל.

 

השינוי הדרוש:

לפני שינויים מערכתיים במנגנון הקיים מוצע לקדם שינוי מתודולוגי ורעיוני בכל הנוגע לכלים של ההתחדשות העירונית כך שיתייחסו לנושאים הבאים:

  1. שכלול החשיבה העירוניתאזורית. חשיבה על התחדשות עירונית בהקשר עירוני-אזורי, תוך התאמה של הכלים של ההתחדשות להקשר הכלכלי, החברתי והמרחבי של כל אזור. ללא חשיבה אזורית החברה הישראלית תתקשה לצלוח את האתגרים של המאה העשרים ואחת, והקיטוב בין המרכז לפריפריה יגדל.
  1. גיבוש של מדיניות ברורה של התחדשות בקנה מידה עירוני-אזורי, מנהל התכנון חייב לגבש סדר יום איכותי וכמותי ביחס לאזורים שונים בארץ במטרה לייצר סביבות מגוונות. החשיבה האזורית היא בוסרית ואינה מפותחת. התמהיל אינו צריך להיות רק בקנה המידה של המתחם בעיר, אלא בקנה מידה הכולל של האזור. לא ייתכן שכל הערים יציעו אורח חיים וטיפולוגיות מגורים זהות.
  1. שינוי דפוסי הפיתוח בפריפריה הגיאגורפית של מדינת ישראל. יש צורך בשינוי פרדיגמטי בתחום תכנון המגורים, הן על רקע השינויים בתחום התכנון והן על רקע הצרכים והמגמות של המהפכה התעשייתית, המתעדפת את הקרבה הפיזית שבין השימושים השונים. לפיכך שני העשורים הבאים צריכים להשהות את הפיתוח הפרברי והאיזור הטהרני (בעיר ובהתיישבות הכפרית) ולהתמקד בפיתוח של כלים של התחדשות עירונית עבור שכונות ותיקות בפריפריה הגאוגרפית של ישראל.
  1. שינוי הדגשים ונקודות המוצא של התכנון והפיתוח. התחדשות עירונית אינה יכולה להתמקד בסוגית הדיור בלבד. מודלים עכשוויים כוללים שילוב של מגורים ועבודה. נקודת המוצא צריכה להיות נושא התעסוקה והחינוך כעוגני צמיחה שלהם מותאמים מודלים של דיור. יש להימנע מהתייחסות להתחדשות עירונית דרך סוגית הדיור בלבד. יש חשיבות גדולה להתאמת מדיניות של פיתוח תעשייתי לערים ולאזורים שבהם היא חלה, בייחוד בהקשר של החינוך, שהוא גורם המשפיע על ההון האנושי בקהילה, על הזיקה שבין התעסוקה לאוכלוסייה ועל הקיימות הסוציו-כלכלית של כלל האזור.
  1. הכשרה למתכננים ואדריכלים העוסקים בתחום על ידי עדכונם למודלים חדשים ועולמות תוכן חדשים. כמו בתחומים אחרים, יש לקדם השתלמויות לאנשי מקצוע וקובעי מדיניות בנושא.

 

*** נייר עמדה זה נכתב במסגרת קמפיין אקדמי בהובלת פרופ' טלי חתוקה ראשת המעבדה לעיצוב ותכנון עירוני. מטרת הקמפיין לקדם סדר יום צודק ואיכותי בתחום ההתחדשות העירונית.

לקריאת הנייר עמדה הבא לשמיעת הפודקסט של טלי חתוקה