הדס צוראנחנו נמצאים בנקודה קריטית בכדור הארץ ויש לנו חלון הזדמנויות של חמישים שנה לשנות את המצב, כך טוען ג’ון רוקשטרום מאוניברסיטת שטוקהולם פרופסור למדעי הסביבה. שינויי האקלים וקריסתן של מערכות שונות יחריפו את האי שוויון הגלובלי. זה הזמן שגאוגרפים פיזיים ואנושיים ישלבו ידיים ויעבדו במשותף
ג’ון רוקשטרום (Johan Rockström), העומד בראש המרכז לחוסן באוניברסיטת שטוקהולם ופרופסור למדעי הסביבה בעל הכרה עולמית, הרצה בכנס הגיאוגרפי הנורדי בשטוקהולם. נושא הכנס היה אי שוויון ורוקשטרום נתן סקירה מרתקת על מצב כדור הארץ והסכנות הצפויה מהמשך ההתחממות הגלובלית והלחץ שבני האדם יוצרים על מערכות כדור הארץ. הרצאתו של רוקשטרום הסיטה את הדיון על אי שוויון מקנה מידה עירוני לקנה מידה גלובלי. לטענתו, יש לראות את השינויים האקלימיים והמתח על הביוספרה שיוצר האדם כמקור לאי שוויון שילך ויחריף. לתפיסתו, בחינה של שינויים אלו היא משימה משותפת של הגיאוגרפים הפיזיים והחברתיים. האתגרים של העת הנוכחית מחייבים שהגיאוגרפיים יתחילו לעבוד במשותף ולהבין את הבעיות של כדור הארץ בזיקה לסוגיות אנושיות, פוליטיות וחברתיות.
קריאתו של רוקשטרום אינה ברורה מאליה. באופן מסורתי קיים פער וחוסר דיאלוג בין תחומי המדעים המדויקים לבין מדעי החברה והרוח. יתירה מזו, בין הדיסציפלינות קיימת תחרות וזלזול הדדי בנוגע לשיטות המחקר והתרומה של המחקר. במאבק הזה, בתחילת המאה ה-21, ידם של מדעי הרוח והחברה על התחתונה ובעשורים האחרונים הם סובלים מירידה בתקציבים, סגירת חוגים והכרה פוחתת בערך שלהם בעידן שמקדש את המדע, הטכנולוגיה, ההמצאה והחדשנות. המדעים ה”קשים” יכולים ‘לפתור בעיות’ והגילויים המדעיים יכולים להיתרגם בתחומים רבים לרווח כלכלי. התוצרים של מדעי החברה והרוח לעומת זאת אינם ניתנים לכימות ובעידן הנוכחי, הניאוליברלי, המתרגם כל השג למשאב כלכלי, זה בעוכרם. אולם, גאוגרפיה אולי אף יותר מכל דיסציפלינה, מפגישה בין מדעים מדויקים ומדעים אנושיים ועל אף שגאוגרפים יושבים באותה מחלקה, הדיון ביניהם מוגבל והם לא תמיד מכירים בערך של עבודות בתחומים שונים. וודאי לא בערך האדיר שיכול לצמוח משיתופי פעולה ביניהם.
אך לפי רוקשטרום מצבו הנוכחי של כדור הארץ, ממקם את הגיאוגרפיה כתחום חשוב ומוביל. רוקשטרום דיבר בהרצאתו על העתיד הלא ידוע של כדור הארץ והמאמץ האדיר שיש לבצע בתחומים של כלכלה, רגולציה, בנייה ותכנון במטרה לעצור את מגמת ההרס והלחץ שאורח החיים האנושי יוצר על מערכות כדור הארץ.
הרצאה דומה שלו על המצב הפלנטרי, במבט גלובלי והיסטורי שמציגה את האתגרים הנוכחיים, ניתן לראות בקישור להלן:
בתום ההרצאה בכנס מגיב בקהל טען כי הגיאוגרפיים הפיזיים הם הגיאוגרפיים הפוליטיים החדשים של העולם. שכן היום הגיאוגרפיה הפיזית לא מתמודדת יותר רק עם העולם הביו-פיזי אלא גם עם סוגיות פוליטית של שוויון, כלכלה, אחריות ויחסים גיאופוליטיים. על כן, שאל האם דרושה להם הכשרה מיוחדת? קורסים ביחסים בינלאומיים ופילוסופיה פוליטית? כדי שיוכלו להתמודד עם מכלול ההיבטים הפוליטיים כמו האי-שוויון הגלובלי בצריכת משאבים והפגיעה באוכלוסיות מוחלשות? הבנה של המאבק הכלכלי-פוליטי האדיר שמפעילים בעלי הון, פוליטיקאים כמו למשל טראמפ, נגד תהליכים של צמצום פליטות חממה?
רוקשטרום השיב שהתשובה איננה הכשרה בגיאוגרפיה פוליטית לחוקרי הפלאנטה. חשוב שכל חוקר יתמחה בתחומו, הסביר, הפתרון הוא עבודה משותפת. לדעתו צריכה להיות הכרה שהעולם של המדעים החברתיים ומדעי האנוש הם חלק משמעותי והכרחי להבנת הסוגיות הפיזיות. “לא צריך ובלתי אפשרי שכל אחד יתמחה בהכל צריך להיות שיתוף פעולה לצורך פתרון בעיות, תוך כבוד למומחיות, לידע ולמורשת הדיסציפלינרית של כל אחד מהצדדים. שיח ועבודה משותפת בין הפיזי לחברתי אנושי הם הכרח בעולם של היום.”