פרופ’ יוברט לו-יון מגיב להכרזת משרד הפנים על הכישלון ביצירת פתרונות דיור בפריפריה וקורא למתכננים להיפטר מהמושגים הלא רלוונטיים.
טשטוש בין מרכז לפריפריה. העיר מודיעין. צילום: רוני בר
“עקב חוסר ביקוש לדירות בפריפריה הוחלט לדחות את יישום תוכניות הבנייה לפחות ל-2030. המציאות טפחה על פני החזון, הציבור רוצה לגור במרכז”, זו המסקנה אליה הגיע מנהל התכנון במשרד הפנים, כפי שפורסם לאחרונה ב”הארץ”. “על פי סדרת המלצות שגובשה לאחרונה”, כך נכתב, “יש לערוך שינויים בתוכנית המתאר הארצית לבנייה כך שהיא תאפשר חידוש בנייה בהיקף נרחב באזור המרכז, ולא בפריפריה, על מנת לספק את הביקוש”. פרופסור יוברט לו-יון מהטכניון מגיב לדברים וקובע, בראש ובראשונה, כי פריפריה ומרכז הם מושגים לא רלוונטיים.
“אריק שרון קבע בזמנו כי החלטה מה היא פריפריה היא בעצמה החלטה תכנונית! אבל מעבר לזה אלו הם מושגים מאוד מעורפלים. לכל מרכז יש שוליים פריפריאליים ולכל פריפריה יש מרכז. ובכלל אני לא יודע מתי מתחילה הפריפריה ומתי נגמר המרכז. יש המון צורות לקרוא את המרחב”, מתעקש לו-יון.
לטענתו, הבעיה המרכזית בעניין אינה רק ההתייחסות למרכז ופריפריה, אלא בעיקר השימוש בשטחים ציבוריים לצרכי בינוי פרטי. “הרצון להפוך שטח כפרי (פתוח, אקסטנסיבי) לשטח עירוני (מפותח, אינטנסיבי) זו הבעיה. מדובר בהפרטה של המרחב הציבורי. בנוסף, השאלה היא מי הוא הציבור? האם הציבור שעומד להפיק רווחים מהפרטה זו הם אותם יזמים, כרישי נדל”ן ונציגי הון זר? או שמדובר באנשי מעמד ביניים ומעמדות נמוכים, אלה שאין להם הכנסה קבועה והם מחפשים בית להקים בו משפחה? ב”ל נשכח שיש לנו את ה-HAVE וה-HAVE NOT שלנו. אלה ציבורים שונים – אלה שחיים ונושמים את האוויר במקומות הללו ואלה ש’מפתחים’ את השטח וממשיכים הלאה”.
אז מה ניתן לעשות? לפי לו-יון, הפיתרון לא נעוץ בבחירה בין סירוב לכל יוזמה פרטית או אישור שלה בצורה אוטומטית. “הרשות צריכה לקחת על עצמה להיות קולו של הציבור ולחלק את המשאבים באופן שוויוני יותר. היא צריכה להחליט לא רק היכן ניתן לבנות, אלא גם כמה מהקרקע יושקע ויוחזר לציבור בדמות דיור בר-השגה או בדרכים אחרות. היא יכולה להשיג זאת על ידי משא ומתן עם היזמים והתניית האישור בהפניית חלק מההון לצרכי הציבור הנזקק. זה המנדט של המתכנן. תפקידו הציבורי הוא לא להיכנע בפני כל יוזמה כלכלית, אלא לדאוג לצרכי הציבור בשכבות החלשות”.
לקריאה נוספת:
– מארגנים את המרחב, מאת ערן אלדר
– די לתחרותיות בין ערים, מאת טלי חתוקה
– עירוניות: לא לכל אחד?, מאת רוני בר