רעש וקולניות, היתקלויות ודחיפות, זיהום ולכלוך – אלו הן רק חלק מן התופעות שמעצבות את החוויות שלנו במרחב העירוני בישראל. לפניכם לקסיקון השיטוט בערי ישראל, או למה יש צורך בנימוסי רחוב.
משוטטים בערי ישראל. למצולמים אין קשר לפוסט. צילום: המעבדה לעיצוב עירוני
אופיו של מרחב עירוני מושפע מפרמטרים שונים: היחס בין הציבורי והפרטי, בין הבנוי והפתוח, בין הקיים והעתידי או המתוכנן וכן הלאה. לרשימה זו מצטרפים גם מאפיינים מסוג שונה, כאלה שאינם מדידים, אך עם זאת לא ניתן להתעלם מהם; לא פעם השפעתם על העיר אף עולה על זו של מרכיביו הפיזיים של המרחב. כך למשל, אופן התנהלות התושבים בעיר וחיי היום-יום בה משפיעים בדרכם על המרחב העירוני. לעיתים ביטויים המרחבי חיובי, פעמים אחרות דווקא מטריד.
להלן לקסיקון קצר וחלקי המציג כמה תופעות בהן נתקל אדם המשוטט בעיר הישראלית. אמנם מדובר בתופעות מעיקות למדי, אך יש לזכור כי לצד ההשלכות השליליות שלהן הן מעניקות למרחב העירוני הישראלי את אופיו הייחודי.
רעש וקולניות: העיר הרועשת
תופעת הרעש נכללת בקטגוריה של זיהום עירוני, בדיוק כמו זיהום אויר או כל זיהום אחר. לא ניתן לדמיין את העיר ללא מגוון הרעשים שבה. כמעט כל היבט של החיים העירוניים מלווה בספיגת רעש וביצירתו. צפירות המכוניות בכל פעם שנהג חולם בהקיץ למספר שניות או אינו בטוח לאן לפנות; מוזיקה רועשת או טלוויזיה הפועלת בקולי קולות, רק כי למישהו מתחשק; תופעת דפיקות המסמרים בשעות לא שעות יחד עם אחותה הגדולה – תופעת השיפוץ (בהקשר זה, ראו תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ”ג, 1992]. כל אלו משפיעים על תחושותינו ועל אופן ההתנהלות שלנו בעיר.
קדימה-אחורה: כולם אשמים אבל לא אני
נסיעה קצרה ברכב בעיר הינה מתכון בטוח לעצבים: פקקי תנועה, תאונות ונהגים לא מתחשבים או מתחשבים מדי ולכן איטיים. מן הצד השני של המתרס נמצאים רוכבי הקטנועים שמצטרפים אל רוכבי האופניים ומתלוננים על נהגי רכב שאינם מתחשבים ומתעלמים מהם לחלוטין. לקלחת הזו מתווספים רוכבי הסקייטבורד, הרולר-בליידס והקורקינט שמתלוננים על כולם, אך בו זמנית גם מסכנים את עצמם ואת הסובבים אותם. כל זה קורה על אף תקנה 21 לתקנות התעבורה – ‘חובת הזהירות הכללית’ – שמגדירה כי על כולם, כולל כולם, פשוט להיזהר.
הליכה: המדרכה כמרחב של התכנסות
הליכה היא אחת הפעולות הבסיסיות ביותר אותן אדם יכול לבצע. יש לבני אדם ניסיון של שנים בביצוע פעולה פשוטה זו ועם זאת, פעמים רבות בעת הליכה במדרכה עמוסה אנשים פשוט נעצרים ללא מחשבה תחילה תוך שהם גורמים לאלו שמאחוריהם לעצור או להיתקל בהם. גרסא נוספת לבעיה זו הינה היתקלות באדם שהולך ממול ואשר בטוח, ללא שמץ של ספק, כי הפעם אין זה תורו לזוז מנתיב הדרך. אמנם ניתן לקבוע עקרונות פשוטים ויעילים – כמו למשל שאין לעצור בעת הליכה ואם יש בכך צורך בכל זאת יש לזוז לצד הדרך לפני העצירה, או לחילופין להסיק תמיד ומראש כי הפעם זהו תורך לזוז. עם כל זאת, למעשה, היתקלויות, הן בכל זאת סוג של מפגש ומהוות בסיס חשוב לתרבות שלנו.
למעלה-למטה ופנימה-החוצה: מי נכנס ראשון?
המבנים הגבוהים הצומחים בערים מחייבים את המשתמשים בהם להיעזר במתקנים מכאניים שונים לעלייה ולירידה בין הקומות. במקרה זה אנו נתקלים בתופעה בה ממתינים רבים נכנסים למעלית עוד טרם שפונתה ממשתמשיה, זאת מתוך חשש שהמתנה נוספת תעכב אותם ועלולה לעלות להם בפספוס המעלית ובהמתנה של דקות ארוכות למעלית הבאה. דוגמא נוספת לתופעה זו מתקיימת בדרגנועים. בישראל לא הפנימו עדיין שאם כולם ייצמדו לימין – ייטב הדבר: מי שרוצה לעלות מהר יוכל לעשות זאת, ומי שיסתפק בקצב של הדרגנוע יוכל לעלות בנוחות.
באותו הקשר, אם נספור כמה פעמים אנו נכנסים ויוצאים ממקומות במהלכו של יום אחד, נופתע מהמספר הגבוה. כניסות ויציאות ממקומות כגון בניינים, שירותים ציבוריים, תחנות רכבת ועוד הופכים לצוואר בקבוק המשמש בין היתר כממשק חיוני בין אנשים שונים וסביבה פיזית שונה .גם כאן העיקרון שיש יש לאפשר ליוצאים לצאת – ורק אז לנכנסים להיכנס – טרם הופנם, זאת למרות שלאחרונה סומנו כיווני היציאה והכניסה באוטובוסים בצבעים כדי למנוע ספק (נכנסים מימין ויוצאים משמאל). אך לישראלי תמיד יש ספק…
אשפה, זבל: האם העיר חייבת להיות מזוהמת?
את הדובדבן שבקצפת השארתי לסוף הפוסט. העיר היא מקום מזוהם; פיח מכוניות, אשפה מסוגים שונים וחוסר ניקיון כללי שולטים בה. ניתוח הסיבות לכך במקרה זה נע בין עצלנות לבין חוסר רגישות לזולת ולסביבה. אומרים שלדרוך על חרא זה מזל טוב אבל בקצב בו אני מוצא עצמי מנקה נעליים, אספתי מספיק מזל בכדי שאראלה תתקשר… לעיתים נראה כי הפתרון היחידי הוא החמרה קיצונית אך יעילה באכיפה, דוגמת סינגפור, בה השלכת מסטיק ברחוב מובילה להלקאה בפומבי. פתרון אנושי יותר הוא פשוט לדרוש מהעירייה לפזר יותר פחי אשפה ברחבי העיר ובמקביל, להפעיל יותר פקחים לשמירת על ניקיון המרחב העירוני.
בעת שיטוט בעיר הישראלית, אנו נתקלים ללא הפסק בהתנהלות מטרידה; לא פעם לכל אחד ואחת מאיתנו חלק פעיל בכך. ובכל זאת, נראה כי מתוך האי סדר של ההמולה וההפרעות במרחב העירוני נוצר במקביל גם סדר ישראלי, מקומי, של חיים קדחתניים.
מפגעים ברחובות ישראל. צילום: שורה עליונה – יואב לרמן, מתוך אתר Flickr.com, שורה תחתונה – המעבדה לעיצוב עירוני
לקריאה נוספת:
– “מי הזיז את האשפה שלי?“, מאת כרמל חנני
– “הזבל הוא בעיני המתבונן“, מאת כרמל חנני