סיכום השנה החולפת ומבט אל השנה החדשה

כמדי שנה אנחנו אוהבים להביט אחורה ולראות מה נעשה, מה העסיק את כתב העת והכותבים הרבים שלנו ובאותה הזדמנות להציב מספר נושאים לסדר היום של השנה החדשה.

בשנה החולפת מספר נושאים מרכזיים היו על סדר היום: המרחב הציבורי. נוכח השינויים שעובר המרחב המשותף שלנו בעיר, תהליכים של הסדרה והפרטה, יותר ויותר מרחבים נעשים מבוקרים, אם באמצעים טכנולוגיים ואם באמצעים אחרים, עיצוביים שמסדירים את ההתנהגות והשימושים. בסדרת רשימות בחנו מרחבים ציבוריים שונים כמו כיכר גבעון בתל אביב שהפכה מחצר אחורית בין בניינים לכיכר ורטיקלית שמציעה רגע של שקט מהרחובות הסואנים הסמוכים. גן העצמאות שלמרגלות חוף הים בתל אביב שמצליח לשמור על אופיו כחלקת טבע עירונית שקטה. כיכר ויצמן בחולון שהוכתרה כמרחב ציבורי לתפארת: מרחב שכונתי, נגיש, אהוב על התושבים, משרת אוכלוסיות רב גילאיות לאורך כל שעות היממה. אזור התעסוקה בעתידים, ולב העיר חדרה, שם נפגשים הקניון ואנדרטת זיכרון לחללי העיר. הרשימה בחנה איך עובד המפגש בין קודש לחו”ל וכיצד מסדירים המרחבים השונים את השימוש במרחב. רשימה על מתחם התחנה בתל אביב, בחנה את הכישלון של המקום כמרחב ציבורי. דווקא שימור היתר של המתחם ההיסטורי פגע בו והמתחמיות, של המקום כמו גם שימושי הפנאי והצריכה שמוצעים בו. במידה רבה ‘מתחם התחנה’ מהווה סמל לכישלון התפיסה ה’מתחמית’, ששלטה כקונספציה תכנונית.

כיכר גבעון (צילום: אורית מאיר)

טכנולוגיה בעיר. על רקע פרסום המדריך ‘העיר בעידן הדיגיטלי’, פרסמנו מספר רשימות בנושא גיבוש חזון מתכלל לעיר הדיגיטלית, פרטיות, טכנולוגיה ואי שוויון. לאחרונה פרסמנו מאמר בכתב העת Urban Studies שחושף את ההבדלים הדיגיטליים בעיר תל אביב, בין תושבי צפון ומרכז העיר שמאמצים את השימוש בכלים מוניציפליים מקוונים לעומת תושבי דרום העיר. המאמר “מיהו התושב החכם?” שאת תמציתו פרסמנו כאן , מטיל ספק בתפיסה הגורסת שהתושב החכם הוא בהכרח זה שמאמץ את ה’טכנולוגיה’ והדיגיטציה. האם ה”תושב החכם” הוא זה שמחובר לכל הטכנולוגיות העירוניות, צורך אונליין, משלם ומתקשר עם הרשות העירונית בפלטפורמות דיגיטליות? או דווקא זה ששומר על פרטיותו ומחובר באופן מבוקר? והאם כל תושבי העיר “מתקדמים” ומאמצים את הטכנולוגיה באותה מידה? אל מול התפיסה הנורמטיבית שמניחה מסלול התקדמות לינארי שבו כולם בסוף יהגרו אל העולם הדיגיטלי, מחקר זה מראה כי נוצרים פרופילים שונים של משתמשים והאתוס של ‘התושב החכם’ אינו מדויק ורחוק ממימוש.

פערים דיגיטליים בעיר תל אביב (צילום: הדס צור)

מתוך: העיר בעידן הדיגיטלי: תכנון, טכנולוגיה, פרטיות ואי שוויון

דיור. ‘משבר הדיור’ הוביל לבולמוס של בנייה והתחלות בנייה, איך אילו צורות מגורים מקדם יבול הבנייה החדשה? ברשימתו של האדריכל הלל שוקן הוא טוען שהבעיה איננה עצם המגדלים אלא השאלה היא איפה בונים מגדלים ואיך. בישראל לטענתו מכירים רק שתי צורות בנייה: ‘מרקמית’ מה שמוכר כשיכוני הרכבת ומנגד בניית מגדלים מתחמית, כזו של בניינים מנותקים (free standing). אך הוא מציע צורה שלישית: בניית מגדלים מרקמית, או בנייה מרקמית של רבי קומות. האדריכלית רוני בר תרמה סדרת רשימות שסוקרות את נקודות המוצא השונות בתכנון מגורים. הרשימה הראשונה מתייחסת לאסדרה של סביבת המגורים, שנעשתה במקור על ידי המדינה וכיום מקודמת במשותף על ידי המדינה והשוק; השנייה מתייחסת לסביבת המגורים השכונתית ולעיצובה הפיזי; השלישית מתייחסת לפעולה של הפרט בביתו וליוזמה שלו (agency) בעיצוב סביבת מגוריו. כל נקודת מוצא מאגדת בתוכה תפיסה שונה של מהם “מגורים”, איך יש לצאת לתכנונם ואילו שחקנים צריכים להיות מעורבים בייצורם. הרשימה האחרונה דנה בשאלת המגורים ואספקת המגורים, והאופן שאלו משפיעים על תהליכים מרחביים, חברתיים ופוליטיים.

ובמבט ביקורתי על מנגנוני האסדרה האדריכל יואב מאירי והצלם רועי קופר, בעבודתם ‘שפירא’ יוצאים בקריאה נחרצת, להכיר בתופעת הניכוס והתוספות של הדייר בישראל כערך. הם מציעים מבט חדש על מרחב המגורים בישראל, על השפה האדריכלית התווספה שפה נוספת של תוספות. מאירי מזהה אלמנטים חזרתיים כמו מדרגות, סככה, דודי שמש או מרפסת, ומציע לעבוד עימם ולא להילחם בהם. הוא מציע מניפסט רטרואקטיבי של העיר הישראלית שמבטא תפיסה זו.

: מתוך העבודה ‘שפירא’

: יואב מאירי ורועי קופר

דיור בר השגה. סדרת הפודקסט של אורבנולוגיה הוקדשה לנושא של דיור בהישג יד. בפרק הראשון החזון התוודענו מפי אדריכלית הפרויקט, ובכירות בעיריית תל אביב ועזרה וביצרון בחזון והמטרות שגרמו לעיריית תל אביב להיכנס לתחום של דיור. תחום שכבר שנים נמצא בחזקתה של המדינה. אז מדוע החליטו להשקיע קרקע וכסף כדי לקדם דיור בהישג יד ועברו מי? בפרק השני קריטריונים שאלנו למי מיועד דיור בר השגה, איך נקבעו הקריטריונים , את מי הם מתעדפים ומי נשאר בחוץ, ואיך חוק דיור בר השגה שנחקק בשנת 2018 טרף את הקלפים בעניין הזה. הפרק השלישי מתעסק במגוון מדוע חשוב לשמור על מגוון עירוני? ככל שהעיר מתייקרת יותר ויותר אוכלוסיות נפלטות ממנה החוצה, ולא רק אנשים בעוני. היום עיריית תל אביב מבינה שהיא מאבדת את המגוון האנושי שלה ושזו בעיה רצינית. בפרק בחנו אילו תכניות מנסות להתמודד עם זה, מדוע דיור קשור בשמירה על המגוון האנושי ולבסוף שוחחנו עם סמנכ”לית הפיתוח בחברת Venn. חברת סטארט אפ בתחום המגורים שפועלת בשכונת שפירא, אולי הפתרון לדיור בהישג יד יגיע מהמגזר הפרטי? הסדרה מלווה אם חד הורית שמתגוררת בשכונת שפירא וניסתה להיכנס לפריקט גני שפירא שנבנה בשכונתה. ליווינו אותה בחיפוש אחר פתרון מגורים ראוי בשכונה שעוברת ג’נטריפיקציה.

האם פרויקט דיור בר השגה מצליח להשיג את המטרות שלו? למי הוא מיועד והאם הוא שומר על המגוון האנושי העירוני? (צילום: גיא יחיאל, עמוד הפליקר של עיריית תל אביב)

תכנון אסטרטגי-אזורי איך מחדשים ומפתחים אזור ומה החשיבות של המרחב האזורי? בשנה האחרונה, על רקע מעורבות המעבדה בתכנון אסטרטגי של הגליל המזרחי, חיזקנו את הדיון סביב החשיבות של התכנון האזורי. מהו התכנון האזורי? האם האזור מתיישב על מערכת המחוזות והאשכולות הקיימים? האם יש קשר בין האזור לגבולות שיפוט? התשובה היא לא. המרחב האזורי הוא יחידה חברתית, כלכלית תרבותית. חשיבה אזורית ותכנון מותאם מצריכים הסכמה בשלושה מישורים: כלכלי: הסכמה על ייזום ועל ניהול סדר יום מובהק כלכלי ויצרני בתחומים שונים, ובהם תעשייה ותיירות.חברתי: הסכמה על זהויות קולקטיביות ייחודיות לאזור. הכוונה לתודעה אזורית, המוגדרת כאשר פרטים, קבוצות וארגונים חשים הזדהות והשתייכות אליה. משילותי: יצירת מבנה שתומך בעיצוב המדיניות הציבורית ויישומה באזור וכלפי השלטון המרכזי. האתגר האזורי משולב בעירוני וחייב לצמוח מלמטה, זהו מודל הצמיחה העכשווי, אזורים שישכילו לאמץ אותו יצליחו להתחזק.

עם המבט קדימה: התחדשות וחזון

בשנה הקרובה לצד הנושאים שימשיכו להעסיק אותנו כמו תעשייה וטכנולוגיה והמדורים הקבועים, נתמקד בשלושה נושאים בהרחבה:

התחדשות עירונית– על רקע מגמות הציפוף האינטנסיביות, והשימוש בכלים של פינוי ובינוי, עולה השאלה כיצד ראוי לחדש את העיר ובעיקר את המרקמים הבנויים. כפי שהעלנו בעבר, בסדרת הפודקסט על שכונת קריית משה ברחובות, פינוי בינוי היא אינה חלופה ראויה כיוון שבמישור החברתי היא מובילה לפירוק והדרה של אוכלוסיות. לקראת פרסומו של ספר חדש של המעבדה לעיצוב עירוני בנושא של התחדשות עירונית, מרחב מיקוח, נפרסם מספר רשימות בנושא, וכן ניירות עמדה של אנשי אקדמיה מומחים בתחום. אלה יציגו מה הבעיה בהתחדשות עירונית וכיצד הם מציעים להתמודד אתה.

תכנון ומלחמה- תכנון עירוני מתמקד בבנייה ואילו מלחמה זורה הרס. בסדרת פודקסט חדשה בנושא עזה, משוחחים פרופ’ יוברט לו יון ופרופ’ טלי חתוקה על הזיקה בין תכנון ומלחמה, ובעיקר על השאלה מהי עזה בדמיון הישראלי? וכיצד הפכה ממרחב ממשי למרחב נעלם ומושתק בשיח והדמיון הישראלי. לסדרת הפודקסט תתלווה סדרה של רשימות על הזיקה בין אלימות ומדינה.

הגשמה, חזון ואוטופיה– תכנון משמעותי דורש חזון ואולי אפילו אוטופיה. מי הם האוטופיסטים החדשים? השנה נתלווה לקבוצה של צעירים אידאליסטים שהחליטו לשוב לעיר הולדתם ולהמציא אותה מחדש. לקדם אותה מתוך חזון, ערכים ואמונה במקום ובמה שהוא יכול להיות. יחד הם הצליחו לסחוף את מוסדות המדינה ואף להוביל חזון אזורי חדש. מי הם ובאיזו עיר? התשובות בפודקסט שיעלה השנה באורבנולוגיה

יש למה לחכות

שנה טובה ומתוקה,

צוות אורבנולוגיה