טיילת לואי בחיפה משקפת את המורכבות של המרחב הציבורי, במפגש בין תרבויות שונות. ברשימה זו, השנייה בסדרה, אבחן את השפעת מלחמת חרבות ברזל על החיים החברתיים והפיזיים בטיילת.
טיילת לואי, המקום שבו עולמות שונים נפגשים, מגלמת את מורכבות המרחב הציבורי בחיפה. הטיילת מרחב מפגש לקבוצות חברתיות ואתניות מגוונות בעיתות שלום, אך גם מעוררת שאלות מורכבות בעיתות מלחמה. רשימה ראשונה בסדרה שתעסוק בטיילת כנקודת מפגש תרבותית וחברתית בזמנים שונים.
כיצד נקבעים גבולות, ומה בכוחם לעשות? אילו תהליכים היסטוריים הביאו לסימונם, ומהם התנאים המשפיעים על היווצרותם? רשימה זאת בוחנת את מושג הגבול, תוך התמקדות בתהליכים שיצרו את קו ההפרדה בין ישראל לבין רצועת עזה, ובהשפעות הרחבות שלהם.
מהם המקורות והגורמים למעשי אלימות ומלחמות? מה מביא אנשים לקום ולרצוח את שכניהם? מה ניתן ללמוד מההיסטוריה, ומה לא? בשאלות אלה ואחרות דנו בראיון עם פרופ' אייל זיסר, היסטוריון בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון וסגן הרקטור של אוניברסיטת ת"א. מחקריו של פרופ' זיסר עוסקים בהיסטוריה המודרנית של סוריה ולבנון, ובשנים האחרונות התמקד בחקר מלחמת האזרחים בסוריה.
במלחמה הנוכחית כולנו חווים את כוחה של הרשת בהפצת ייצוגים אלימים ובהפיכתה למרחב של אלימות בין קבוצתית. הסרטונים הנוראים שהופצו מבטאים את מה שאני מכנה במחקר 'האלימות של הייצוג' ומביאים זאת לשיאים חדשים של פגיעה, השפלה ואמצעי נוסף של אלימות כלפי הקורבנות.
מה הקשר בין אדריכלות, זיהוי פלילי ופוליטיקה? הספר Forensic Architecture עונה לשאלה תוך שרטוט היבטים תיאורטיים מתודולוגיים ופוליטיים של של האדריכלות הפורנזית
דווקא בימים שבהם דנים בירושלים שאיננה ניתנת לחלוקה, סקירה היסטוריות על החלוקות שהוצעו לאורך השנים בהסכמי השלום שהובאו לשולחן וביטויים המרחבי. האמנם ירושלים איננה ניתנת לחלוקה? ואולי ברבות הבנייה והסרבנות לאורך השנים היא אכן נעשתה במתכוון בלתי ניתנת לחלוקה?
טראמפ החזיר לשיח הציבורי את שאלת עתיד ישראל פלסטין, "מדינה אחת שתי מדינות?! מה שתרצו". לרעיון המדינה המשותפת, הנדון עתה באקדמיה ובארגוני פעילים בשני הצדדים, מקורות היסטורים בצד הישראלי והפלסטיני. ראיון עם ליילה פרסת (Leila Farsakh), פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת מֶסֶצ'וּסֶטְס בבוסטון, על האתגרים והמציאות המתהווה בשטח של מדינה אחת לישראל ופלסטין
בשעה שהתחוללה המלחמה בבוסניה-הרצגובינה וחרבה נפשות וסביבות מגורים, התקבצו מספר אדריכלים ותבעו את המושג Urbicide - רצח עיר. הם הפנו תשומת לב להרס הסביבה הבנויה כצורה של אלימות פוליטית שיטתית שנועדה לחרב את החיים, המורשת והקהילה. לאחר אסון התואמים בניו יורק החלו חוקרים לטעון כי רצח-עיר איננו רק מתקפה על העיר אלא על העירונית כדרך חיים
זירות המלחמה העכשוויות מנכיחות את ההבדל (ו/או הזיקה) בין "רצח עיר" (urbicide) ל"רצח עם" (genocide). עבודות התצריב של חוה לו יון מבקשות לסמן את העקבות שלאחר ההרס.
