האם לתעשייה יש עדיין מקום בערים? איך עשויים להיראות היחסים העתידיים בין המרחב העירוני, תהליכי הייצור וחיי היום יום של התושבים? תערוכה של המעבדה לעיצוב עירוני והמחלקה ללימודי עיר ותכנון ב-MIT מבקשת לחשוב מחדש על הקשר בין העיר לתעשייה במאה ה-21.

IMG_7082

התערוכה ממחישה כיצד העיר היא שחקן משמעותי בעיצוב המרחב התעשייתי, ולהיפך. אזור התעשייה של העיר פוהנג בדרום קוריאה מימין, והעיר עצמה משמאל. צילום: Minjee Clara Kim

פשיטת הרגל של העיר דטרויט בארה"ב, האסון במפעל הטקסטיל בבנגלדש, סגירת המפעלים בפריפריה הישראלית – תמונת המצב של דחיקת התעשייה אל הפריפריה הגלובלית בעשורים האחרונים אינה נראית מעודדת במיוחד; המדינות "הפוסט-תעשייתיות" סובלות מאבטלה ו"הצטמקות" (shrinkage) של ערים שהתבססו במידה רבה על ענפי ייצור מסורתיים. במקביל, במדינות המתפתחות מתגברות העדויות לניצול כוח אדם, זיהום ופגיעה סביבתית הפוגעות לעיתים במותגי הייצור. אבל זו אינה התמונה המלאה.

כיום אנו ניצבים בראשיתו של שינוי משמעותי בתהליכי הייצור –  מעבר מייצור המוני לעיצוב והפצה בקנה מידה קטן (הפופולריות הגואה של מדפסות התלת-מימד הן דוגמה מצוינת לכך); מתהליכי ייצור מזהמים ובזבזניים במשאבים לתעשייה נקייה ובת-קיימא; מהזדקקות לכוח אדם לא מיומן לצורך גובר בעובדים מקצועיים ומומחים. תהליכים אלו, במקביל להתייקרות שינוע של חומרי הגלם וסחורות, העלייה ההדרגתית בשכרם של עובדי הייצור במדינות המתפתחות, מחזקים בקרב מדינות המערב את ההכרה בצורך "להשיב את הייצור" הביתה.

8096434385_e153503676_o

איך יראו חייו של פועל הייצור בעתיד? מפעל אלקטרוניקה באינדונזיה. צילום: ILO in Asia and the Pacific אתר flickr

היחסים בין העיר לתעשיה הם מורכבים ואין עליהם הסכמה גורפת. מבחינה היסטורית, הבום המשמעותי התרחש עם המהפכה התעשייתית והקמתן של הערים המודרניות. אולם כבר בשנות השישים החלו ערים רבות "להקיא" את ענפי התעשייה מתוכן ולדחוק אותן  מהמרחב העירוני אל עבר אזורים מופרדים בשולי העיר, הן מטעמי בריאות הציבור (הרחקת  הזיהום התעשייתי) והן מסיבות כלכליות (ערכי קרקע זולים). השלב הבא, הידוע כבר לכולנו, כלל הרחקתם של מפעלים אל הפריפריה הלאומית ובהמשך גם פיצול העבודה והעברת הייצור אל מדינות מתפתחות בפריפריה הגלובלית. כל זה היסטוריה. אך מה קורה כיום? יותר ויותר פוליטיקאים וקובעי מדיניות במדינות המפותחות מבינים שהמצב הנוכחי הוא בעייתי לטווח הארוך – דחיקת התעשייה והייצור גובה מחיר כלכלי וחברתי של היחלשות מדינות המערב בכלכלה העולמית ואבטלה גואה בערים רבות. כך למשל נשיא ארה"ב, ברק אובמה, סימן את שיקום התעשייה והשבת תהליכי הייצור אל חופי ארה"ב כחלק מרכזי בתכנית הכלכלית שלו:

"What’s happening in Detroit can happen in other industries  . . . We can’t bring every job back that’s left our shore. But right now, it’s getting more expensive to do business in places like China. Meanwhile, America is more productive . . . So we have a huge opportunity, at this moment, to bring manufacturing back. But we have to seize it." [1]

ואכן, רגע השינוי הזה טומן בחובו הזדמנויות אדירות עבור הערים במדינות המערב שעשויות ליהנות מהשקעות חדשות ולהגדיל את מקומות העבודה בהן, אבל כדי להצליח לנצל את ההזדמנות הזו יש צורך בחשיבה מחודשת על הקשר בין העיר לתהליכי הייצור ולתעשייה.

KUKA_Industrial_Robots_IR

איך השינויים הטכנולוגיים ישפיעו על אסטרטגיות התכנון העירוניות? הרובוטים התעשייתים של חברת KUKA . צילום: Mixabest אתר Wikimedia Commons

זהו סדר היום שמבקשת לקדם התערוכה Industrial Urbanism: Places of Production. התערוכה, יוזמה משותפת של ד"ר טלי חתוקה ראש המעבדה לעיצוב עירוני ופרופ' ערן בן-יוסף ראש המחלקה ללימודי עיר ותכנון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), מתמקדת ביחסי גומלין בין ייצור, אנשים ומקומות וממחישה כיצד העיר היא שחקן משמעותי בעיצוב המרחב התעשייתי ולהיפך, כיצד התעשייה משפיעה על חיי היום יום בעיר.

הרבה מהדו"חות וממסמכי המדיניות הבוחנים את השבת הייצור לעיר ומתייחסים לצורך להשבת התעשייה מהפריפריה הגלובלית, אינם מתייחסים להשלכות המרחביות של תהליך זה. אך לתעשייה טביעות אצבע פיזיות, ממשיות, ואלו חשובות במיוחד בהקשר של התכנון העירוני בעידן ה"פוסט-תעשייתי" שהביא לזניחתו והזנחתו של המרחב התעשייתי. כך למשל, במקרים רבים, מפעלים נטושים ומחסנים הומרו לשימושי קרקע לא תעשייתיים, כמו דירות לופט וסטודיו לאמנים; במקרים אחרים, זירות ייצור נמחקו כדי לפנות מקום לאזורי מסחר ומשרדים. כעת עולה השאלה, בהנחה שהייצור ישוב לעיר, לאילו אסטרטגיות תכנון ועיצוב יזדקקו ערים?  כיצד יש לתכנן עיר תעשייתית שתשמור על איכות החיים בעיר של המאה ה-21?

העיסוק בשאלות אלו נבחן דרך שלושה מימדים תלויים: ייצור (Production), אנשים (People) ומקומות (Places). ב"ייצור", מוצג האופן בו השתנה תהליך הייצור בעקבות פיתוחים טכנולוגיים; "אנשים" הוא פסיפס היסטורי-עכשווי של דיוקנאות מרחבי העולם של פועלי ייצור המלווה במיצב סאונד; "מקומות" כולל שישה מקרי מבחן של ערים שונות ברחבי העולם – אטלנטה, לורדסטאון ושיקגו בארה"ב, מינכן בגרמניה, קרית גת בישראל ופוהנג בדרום קוריאה –במסגרתם נבחנים היחסים שהן מקיימות עם אזורי התעשייה שלהן. המטרה היא לקדם את ההכרה כי אלו המימדים שיש לחשוב עליהם בתהליך השבת התעשייה אל מקומה ההיסטורי כאלמנט הכרחי ברקמה העירונית.

nollis

מיפוי מקרי המבחן בתערוכה. קרדיט: המעבדה לעיצוב עירוני (c)

התערוכה מציפה שאלות מהותיות למגמת ההשבה של התעשייה למדינות המערב – האם לתעשייה יש עדיין מקום בערים? האם תהליכי הייצור העכשוויים הם בעלי צרכים מרחביים זהים לאלו שהיו בעבר? האם הם צריכים להיות נתונים לאותה רגולציה כמו בעבר? איך עשויים להיראות היחסים העתידיים בין העיר לתעשייה? האם הציבור יאמץ את החזרה של התעשייה אל הערים?

הגדרה מחודשת של תפקיד התעשייה והפיכתה לחלק אינטגרלי מחיי העיר, היא אתגר מרחבי, חברתי וכלכלי. התערוכה מבקשת להפנות את הזרקור לנושא ולהדגיש כי כעת, כשתי מאות אחרי המהפכה התעשייתית, זו ההזדמנות עבור קובעי מדיניות, מתכננים ואדריכלים לחשוב מחדש על האופן שבו התעשייה משפיעה על הייצור של המרחב, קידום התעסוקה, עיצוב הסביבה וחיי היום יום של תושבים בעיר. התערוכה קוראת לנו להפסיק להזניח את התעשייה – כיוון שמדובר בעתיד של תהליכי הייצור, בעתיד של הערים שלנו.

התערוכה Industrial Urbanism: Places of Production תוצג בגלריה WOLK, בבית הספר לארכיטקטורה ותכנון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), מה-5 בספטמבר ועד ה-19 בדצמבר. ב-27 באוקטובר ייערך סימפוזיון שיעסוק בסוגיות הנובעות מן הקשר בין ערים תהליכי ייצור ותעשייה.

אתר התערוכה: www.industrialurbanism.com

לקריאה נוספת:
– "עסקים כרגיל?", מאת חן רוזנק
– "החצר האחורית של עכו", מאת מיכאל יעקובסון
– "פוסט תעשייתי", מאת הילה לוטן וכרמל חנני
–  "המגדל הלוהט" מאת מיכאל יעקובסון

[1] United States President Barack Obama 2012 State of the Union.