משברי הדיור בעולם המערבי והירידה בנגישות לדיור הולם ובר-השגה מאפיינים לא רק אזורים מטרופוליניים כפי שהצגנו במקרה של מטרופולין ונקובר, אלא גם אזורים בעלי גיאוגרפיות מגוונות ובכלל זה פריפריות המאוכלסות בדלילות. רשימה זו סוקרת אזור נוסף, מדינת מערב אוסטרליה, המקדמת כיום תכנית אסטרטגית לדיור בר-השגה.
המטרופולינים והאזורים בעולם המערבי מובילים כיום שינוי פרדיגמה בתכנון המגורים ברי-ההשגה, נושא שטופל בעבר בעיקר דרך מוסדות המדינה. בתגובה למשברי דיור, מתגבשות אסטרטגיות אזוריות מתוך הכרה בכך שלסוגיית הדיור השפעה מכרעת על השגשוג הכלכלי והתפקוד של האזור. רשימה זו סוקרת את התכנית עבור מטרופולין ונקובר בקנדה.
מה שהתחיל מפרויקט שיפוץ תחנת רכבת במדריד התפתח לפרויקט מערכתי עירוני לתכנון השטחים הלא מפותחים שנותרו בעיר, מתוך תפיסה של תכנון מקיים לעיר והאזור שמתאים למאה ה-21. התכנית מנסה להתגבר על ההפרדה שיוצרת מערכת התחבורה בין צפון העיר ושכונותיה ולעודד יצירת מקומות עבודה חדשים.
מקומן של תכניות מתאר כוללניות לרשויות מקומיות במדרג התכנון הסטטוטורי הוא מרכזי, עם זאת עולה השאלה האם הן אכן מתפקדות כמתוות מדניות תכנון כוללת? כיצד ניתן להעריך את המימוש/אי המימוש של תכניות כוללניות? והאם אי מימוש הוא בהכרח כישלון?
הצורך בדיור בהישג יד נעשה ברור אף יותר נוכח המצב הכלכלי, מסמך זה מציע לחשוב על על דיור בר השגה בקנה מידה מטרופוליני, לא כמאמץ של עיר אחת אלא מתוך ראייה אזורית. באופן שיבטיח שיוויון בין הרשויות ויאפשר טיפולוגיות שונות של דיור בר השגה.
בקריית שמונה הבינו שהם זקוקים לתכנית אסטרטגית מתכללת ושלשם כך הם היו זקוקים לאקדמיה. מדוע מתקשה האזור, למרות ההשקעה הכספית האדירה באזור, לקדם סדר יום מושכל? התכנית האסטרטגית לגליל המזרחי ולקריית שמונה, מציעה פרדגימה תכנונית ורעיונית חדשה לאזור המושתת על שיתוף פעולה אזורי סביב שלושה עוגני פיתוח: תעשייה, חינוך ותיירות
בעשורים האחרונים אזורים רבים מאמצים את מודל ה"סליל המשולש" הכולל את האוניברסיטה, את התעשייה ואת הממשל. שיתוף הפעולה ביניהם באזור מסוים יכול להפוך למקור לחדשנות והתמחות שיוביל לצמיחה ושיתוף פעולה אזורי
כאשר דיבורים על איחוד רשויות מרחפים מעל בת ים, רשימה זו בוחנת אילו תפיסות עולות מהתכניות המחוזיות לעומת התכניות שמקדמת העיר בת ים- גישה ריכוזית של אזוריות ישנה או גישה של ריבוי מרכזים?
במה שונה תפיסת התכנון האזורי בישראל בשנות ה-50, מתפיסת ה'אזוריות חדשה'? האם השתנתה ה'מודעות האזורית' או החלוקה לאזורים בישראל וכיצד משפיעים שינויים אלה על תכנון המרחב והחיים בו?
העיר תל אביב חולקת גבול עם ערים רבות בסביבתה, מה קורה בסביבת הגבול המוניציפלי מבחינת השיח והפרקטיקה התכנוניים? האם יש הבדל בין הגובלות השונים? מחקר זה בוחן את סביבת הגבול מפרספקטיבה עירונית ואזורית.
