בגן הזיכרון שבחיפה מתעוררת תופעה מורכבת של ניכוס מרחב ציבורי על ידי אוכלוסיות מוחלשות. הגן, אשר תוכנן להוות מקום זיכרון, הפך לזירה של קונפליקטים, ביטויים חברתיים ושימושים מגוונים המאתגרים את גבולות השלטון העירוני. כיצד מתקיים המאבק על המרחב הציבורי?
ממרכז מחקר אורבני בעיר באר שבע, דרך הצמיחה המהירה של אופקים, ועד פארק התעשייה נ.ע.מ., בנגב המערבי, עולים הקולות של כוחות חיוביים של יצירתיות ותכנון. סיור בשלוש תחנות בגיאוגרפיה המורכבת של ישראל.
בעידן שבו שטחים ציבוריים פתוחים הופכים לנכס יקר ערך בתוך הערים הצפופות, השפ"פים – שטחים פרטיים פתוחים – ניצבים בחזית המאבק על הזכות למרחב ציבורי נגיש ומזמין. ברשימה זו נעסוק סוגי השפ"פים ונבחן כיצד ניתן להרחיב את הנגישות והשימוש בשטחים הללו עבור תושבי העיר.
בעידן של תכנון עירוני אינטנסיבי, אגמון הסופרלנד מהווה דוגמה למיזם המשלב בין אסתטיקה לאקולוגיה, ויוצר חיבור ייחודי בין התושבים לטבע. רשימה זו תעסוק בחשיבות והתפקיד של מרחבים ציבוריים מלאכותיים בעיר בישראל.
בגן הר הבנים ברמת גן, מתקיימת הפרדה בין השקט המנטלי לבין רעשי העיר, אך האם הם מספיקים לייצר חוויות חברתיות משמעותיות עבור תושבי האזור? רשימה זו, שנייה בסדרה עוסקת באתגרים וההזדמנויות שטמון השילוב בין זיכרון לבין החיים היומיומיים במרחב הציבורי
כיצד ניתן לחקור את אופני השימוש היומיומיים במרחב הציבורי? אילו מתחים קיימים בין השימושים היומיומיים למטרות הנצחה וזיכרון? רשימה זו, ראשונה בסדרה, עוסקת בשאלות אלו, דרך מקרה המבחן של גן הר הבנים ברמת גן.
ספורטק שלונסקי ברעננה, הממוקם בין שכונות מגורים, משמש לא רק מרכז פעילות ספורטיבית אלא גם זירה לתהליכים חברתיים ופוליטיים, שם מתמודדות קהילות שונות עם האתגרים וההזדמנויות שמציע המרחב הציבורי. רשימה זו תבחן את נושא הספורט כסוגיה עירונית מעצבת ועכשווית והציבורים העושים בה שימוש.
פרקטיקת ספורט מייצגת כיום את אחד ממנועי הפיתוח העירוניים, הודות לאיכויות המכלילות, הפונקציונליות והמרחביות שהיא מבטאת. בשתי רשימות הבאות אבחן האם וכיצד מגמה עכשווית זו באה לידי ביטוי בספורטק שלונסקי שנפתח ב-2012 בצפון מערב רעננה.
בין צרחות ילדים, צלילי אופנועים ואווירה שעוטפת את המקום בעשרות שנים של זיכרונות, מרכז דרכטן בקרית אונו, הדומה למרכזים מקומיים יומיומיים אחרים, מעלה שאלות ביחס לעתידו. רשימה זו תעסוק בקולותיהם של המשתמשים השונים ותובנות של חשיבות מרכז דרכטן בקרית אונו כמקום של מפגש חברתי-קהילתי.
הפיכת פארקים עירוניים לסביבות לימוד חינוכיות עתידה להתוות דרך חדשה ומעשית לשיפור חוויית הלמידה. ברשימה זו תעסוק בהפיכת פארקים עירוניים קיימים לסביבת לימודים אפקטיבית ויצירתית עבור ילדים במערכת החינוך הפורמאלית.
הגירה היא אחד הכוחות הפועלים המשמעותיים המאפיינים כיום את הערים בעולם, וגם בישראל. גורמים רבים ושונים – מלחמות, שינויי אקלים, משברים פוליטיים וצרכים כלכליים – דוחפים אנשים ונשים ברחבי העולם כולו לנסות למצוא את עתידם במקום חדש. לצד ההבטחה, תהליך זה מלווה כמובן גם בהתמודדות יומיומית עם קשיים רבים. רשימה זו מבקשת להאיר את הקשיים, המתחים והקונפליקטים הכרוכים בהגירה, מנקודת מבטן של המהגרות, באמצעות סיפורן האישי של שלוש צעירות אריתראיות החיות בדרום תל-אביב.
רשימה זו סוקרת מאמר העוסק באזורים מוטבי חניה (Parking Benefit Districts) ככלי לניהול מצוקת החניה בערים. אזורים מוטבי חניה הם אזורים בעיר בהם מתמחרים את החניות בצידי המדרכה, ואת הרווח הכספי מהתשלום של בעלי הרכבים משקיעים בשיפור האזור באמצעות תחזוקה, ניקיון ושירותים ציבוריים.
מדוע היציאה מתחנות הרכבת בישראל כל כך לא נעימה, והחיבור לעיר כמעט ולא קיים? מחשבות ותובנות מביקור בגרמניה, על תכנון סביבות תחנות רכבת, ועל הממשק עם העיר.
מהם האתגרים החדשים שמציבה הדיגיטציה בשיטור העיר? כיצד טכנולוגיות חדשות בשירות המשטרה משפיעות על אי שוויון בזירה העירונית? וכיצד נגיב לדיגי-דוג, הרובוט המשטרתי, שנפגוש ברחוב? אלה הן חלק מהשאלות שעלו בסדנת מחקר בנושא בגרמניה.
המסמך "מרחב משותף בעיר מעורבת", מציע מודל לניתוח ולאפיון של מרחבי מפגש בערים מעורבות. המודל מאפשר לזהות את היתרונות והחסרונות של מרחב מפגש נתון, ובהתאם לכך להציע התערבויות פיזיות, קהילתיות וניהוליות, אשר ישפרו את תפקודו ויהפכו אותו למרחב משותף, בטוח ומכיל. שוחחנו עם ד"ר מריק שטרן, ממחברי המסמך, על המודל המוצע ועל התפיסות העירוניות, החברתיות והפוליטיות, עליהן הוא מבוסס.
רשימה זו, אחרונה בסדרה, מתמקדת בדיון שבין התיאוריה העוסקת בתכנון בסיבות א-פורמאליות לבין הפעולה התכנונית, ובאופן שבו מתממש המתח בין עוני וא-פורמאליות ובין תכנון מודרניסטי, במקרה של תכנון ג'סר א-זרקא, וכיצד מתח זה מיוצג ובא לידי ביטוי אצל השחקנים השונים.
רשימה זו, שנייה בסדרה, מציגה את מקרה הבוחן של היישוב ג'סר א-זרקא, את התוכניות שמקודמות ביישוב בשנים האחרונות, ואת עמדות "השחקנים" השונים ביחס לתוכניות אלה. המקרה של ג'סר א-זרקא ישמש כבסיס לדיון במתח שבין התכנון הממסדי לבין סביבה קיימת שצמחה לאורך השנים באופן לא מוסדר וא-פורמאלי.
התכנון העירוני המודרניסטי הנהוג כיום הוא פרדיגמה מערבית. תופעות של עוני ובנייה בלתי פורמאלית, לעומת זאת, היו נוכחות החל מראשית העירוניות והעיור. השאלה בה עוסקת סדרת רשימות זאת – כיצד, אם בכלל, הפרדיגמה התכנונית מתיישבת עם סביבות שמוגדרות א-פורמאליות? – מעסיקה את עולם התכנון בקני מידה שונים: גלובאלי, לאומי ומקומי. ברשימה זו אציג גישות שונות לתכנון של סביבות בלתי פורמאליות, וברשימה הבאה אתמקד בבחינת המקרה של תכנון חדש שנעשה בשנים האחרונות עבור הכפר ג'סר א-זרקא.
ברשימה הקודמת סקרנו את הדיון התאורטי סביב הנושא 'עיר עבור אנשים'. דיון זה ישמש אותנו לבחינה של סדר העדיפויות של מנגנוני התכנון והבקרה בתכנון תחנת קרליבך כמו גם את המרחב שנוצר כתוצאה מתהליכי התכנון, במטרה לבחון האם ובאיזה אופן התכנון וההקמה של התחנה התייחסו למרקם העירוני בסביבת התחנה ולעיר בכללותה. בנוסף, הרשימה מנסה לבחון כיצד התכנון במקום עונה לקריאה של ״עיר עבור אנשים״, והאם נלקחו בחשבון שיקולים של צדק והיבטים חברתיים, בשלבי התכנון והביצוע.
גישות ביקורתיות בתכנון העירוני מדגישות את מקומם של אנשים – תושבים, דיירים ואלה המשתמשים במרחב העירוני – כיעד המרכזי הנדרש של התכנון העירוני, ולא שיקולים כלכליים של יצירת רווחים. ברשימה זו אבחן את התפיסות והעקרונות שבבסיס הקריאה "עיר עבור אנשים, לא למטרות רווח", וכיצד עקרונות אלה אמורים להתממש בפרקטיקה התכנונית. סקירה תיאורטית זו תשמש כבסיס לניתוח מקרה בוחן ספציפי של תכנון תחנת קרליבך של הרכבת הקלה בתל אביב.
ד"ר מיקי כץ היא חוקרת תרבות בתחומי מגדר ואתיקה, סופרת ועורכת. בספרה החדש, "שלושה גברים, שלוש ערים – תל-אביב, איסטנבול, לונדון", היא חוקרת, בעזרת התחקות אחר שלוש דמויות ספרותיות, מהם חיים עירוניים ואילו יחסים מתקיימים בין ערים לבין אלה המתגוררים בהן. בראיון איתה, היא מספרת על מה ניתן ללמוד על ערים ועירוניות מקריאה ספרותית של ערים, וכיצד היבטים מהותיים של העיר משתקפים בספרות.
מתוך הבנה ותפיסה כי עלינו לשמור על המרחב המשותף, ולהמשיך ולפתח אותו, קול קורא לתחרות הפונה לכלל הסטודנטיות והסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, מכל הפקולטות והמחלקות, בהזמנה להגיש עבודות הבוחנות את הבסיס לקיום משותף, עוסקות בתנאים ובאפשרות לחיים יחד במרחב משותף, ומבקשות לחשוב מחדש את המושגים שבעזרתם אפשר לדמיין עתיד משותף.
