מאמר חדש של טלי חתוקה והדס צור בוחן את המעורבות של חברות פרטיות בעיצוב 'העיר החכמה' והטשטוש שנוצר בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי, המוביל לאימוץ חבילות סטנדרטיות בתחום 'העיר החכמה' תוך התעלמות מהקונטקסט המקומי הייחודי ומהצרכים החברתיים בעיר. על רקע האתגרים של העיר המאמר מציע לעבור לעירוניות חברתית חכמה
סדרת הרשימות הקרובה בנושא דאגה/טיפול (care) תסקור מניין צמח תחום זה כסוגיה מחקרית, כיצד משתנה הגאוגרפיה של הדאגה והנוף של הטיפול באוכלוסיות שונות. הרשימה האחרונה תציג את מה שמכונה 'אתיקה של דאגה' המציעה תפיסה מוסרית ואף חזון לחברה אחרת המושתתת על סולידריות והדדיות.
נראה כאילו כל קטסטרופה אמריקאית בעשור האחרון, לאחר שפרצה, התגלתה כמונחת על מבנה בסיסי של אי שוויון חריף. הקורונה תצטרף להיסטוריה של 'אסונות טבע' מסוגים שונים שפוגעים בעיקר באוכלוסיות עניות של מיעוטים. על תפקידם של סוציולוגיים עירוניים בניתוח 'אסונות טבע' ועל מצבי החירום שהפכו לשגרה
במסגרת מדיניות EcoDensity של העיר וונקובר, קנדה קדמה העירייה פתרונות דיור בר השגה. הייחודי שבהם הוא "דיור הסמטאות" (Laneway Housing) שמייצר ציפוף דווקא באזור של בנייה פרברית. אך האם הצליח מודל זה בהשגת המטרות של קידום קיימות ואספקת דיור בר השגה?
האם בעבר הינו קהילתיים וסולידריים יותר? הספר 'לשחק באולינג לבד' טוען שכן. מדוע הפכו חיינו לפחות קהילתיים? פירבור היא אחת הסיבות לכך. על המושג "הון חברתי" וירידת קרנה של הקהילה לפי הסוציולוג רוברט פאטנם
מה מעסיק את אירופה ומה חוקרים הסוציולוגיים? משבר ההגירה, הברקזיט, הזדקנות האוכלוסייה ועליית הלאומנות והפופוליזם הם הנושאים שעומדים במרכז. האם המחקר מגלה משהו חדש אודות אותן תופעות?
"הבעיה של תל אביב היום היא מגוון", מדוע חשוב לשמור על המגוון האנושי בעיר?נשמע מעיריית תל אביב על המחירים שבאובדן המגוון, ומה היא עושה כדי להילחם בזה. ואולי הפתרון לדיור בר השגה יגיע בכלל מהמגזר הפרטי? ולמה מגוון תלוי בדיור?
האם פשיעה במרחב העירוני מתקיימת בהכרח בשכונות המזוהות עם עוני? האם משטרה יכולה למגר פשיעה עירונית? וכיצד מתפזרת הפשיעה ברחבי העיר? הקרימינולוג דיוויד וייסבורד, עיצב מחדש את התפיסה של הפשיעה בעיר ופרקטיקות שיטור בכך שהציב במרכז את השאלה היכן מתבצעות העבירות. וייסבורד מציע גישה מיקרו-גאוגרפית להתמודדות עם פשיעה.
