לכניסה של אמזון יש הרבה השלכות אחת מהן היא על העיר ועתיד חיי הרחוב והמסחר בה. לנו כצרכנים יש תפקיד פעיל בעתיד הזה, ואילו במרחבים מסוימים שוללים מאיתנו את הבחירה. למשל בנמלי תעופה שהמירו מלצרים במסכים שלא ניתן לחמוק מהם
רבים מאיתנו מתקנאים בערים והערייות האירופאית, אבל האם נכון וניתן לייבא למרחב המקומי מודל מגורים אירופאי? בנוסף, אידאולוגיית 'עירוב השימושים' עומדת למבחן כאשר חללי המסחר הרבים בקומת הכניסה נותרים ריקים
חיזוק התיישבות העירונית של קרית שמונה במרחב הוא אינטרס אזורי, זהו סדר היום אותו מובילים בני הדור השלישי של המרחב, אשר בחרו להניח את משקעי העבר ולפעול יחדיו לקידום המרחב ולצמצום הפערים ההולכים וגדלים בין המרכז לפריפריה
בישראל מוכרים שני טיפוסי בנייה עיקריים ומנוגדים: בנייה ״מרקמית״ ובניית ״מגדלים״, האדריכל הלל שוקן מדגיש כי ישנו טיפוס בנייה שלישי, שיכול להציע יתרונות רבים: בניה מרקמית של בניינים רבי קומות
פרויקט רובע לב העיר הוא קהילה מגודרת במרכז העיר. האם העירייה תמכה או יכלה להתנגד למהלך? והאם מאוחר יותר יכלה לחייב שימושיים ציבוריים פתוחים לכלל במתחם?
במה שונה הקיבוץ מפרוייקט הרובע ביפו? קהילות מגודרות קיימות במרחב הישראלי בתצורות שונות. כיצד עברה התופעה מהמרחב הכפרי למרכזי הערים ומהי המניעים להתבדלות המרחבית?
הקיבוצים מוכנים לוותר על נכסים בכדי לבנות מחדש את הקהילה הקיבוצית כקהילה רב-גילאית. הקיבוציקים מגלים בדרך הקשה את החשיבות של תמהיל גילאי, לשמחתם יש להם את משאב הקרקע והאוטונמיה שמאפשרת להם להתמודד עם זה. פריבילגיה שאין לשכונות או ערים מזדקנות אחרות
לרוב תמהיל חברתי הוא מושג שמלווה פרויקטים של התחדשות עירונית, אך כיצד ניתן לתכנן תמהיל חברתי בבנייה של שכונות חדשות? רובע חדש שנבנה בהמבורג הוא מקרה מענין של חידוש קרקע תעשייתית, תכנון מעורב שימושים וניסיון ליצור תמהיל חברתי
בעשורים האחרונים ישנה מגמה של שיבוץ הזיכרון במרחבי היומיום בנוף העירוני. אך כיצד זה משפיע על ההנצחה כשהאדנרטה צמודה לקניון? האם הקירבה הפיזית בין מרחבי צריכה לזיכרון מוזילה את ההנצחה או הופכת אותה לחלק אינטגרלי מהחיים?
מודלים עירוניים משייטים ומיובאים לערים ברחבי העולם, וכך גם מודל ה'עיר היצירתית' שעשה את דרכו אל ירושלים. כיצד הוא תורגם לקונטקסט המקומי ועזר למסגר מחדש את הקונפליקט החרדי-חילוני, היהודי-פלסטיני ואת הפנייה לאכולוסייה הצעירה והיצרנית?
מה הקשר בין תכנון שכונה לאידיאות רעיוניות?שכונת בילמרמיר באמסטרדם, בהולנד כדוגמא לאופן שבו מגורים מהווים מכניזם ליישום אידאלים חברתיים ושינויים לאורך הזמן
כיכר גבעון הפכה מ"חצר אחורית" לפיאצה מעוצבת. השיפוץ והטיפול בכיכר נעשו באופן ורטיקלי. ניתוח של המודל העיסקי והניהולי שאימצה עיריית תל אביב ושל ההיבטים החומריים והשפעתם על השימושים השונים בכיכר.
את כיכר ויצמן פוקדים משתמשים בכל הגילאים ולאורך כל שעות היממה. בכדי לבחון מה הופך את מרחב ויצמן למרחב ציבורי שעובד, האדריכלית ויקי וקס בחנה את הזיקה שבין האיכויות הפיזיות של הכיכר לריבוי המשתמשים בה
כיצד ניתן לעשות 'תכנון עם קהילה' כאשר הקהילה עצמה איננה ישות אחידה? וכיצד הנגשת הון טכנולוגי לאוכלוסיות מוחלשות יכולה להוות פוטנציאל לפיתוח? תובנות מפרויקט שמפגיש סטונדטים לתכנון ערים ותושבים בג'יסר א-זרקא
בלוק המגורים הישראלי הוא תוצר של שתי אידיאולוגיות אוטופיות: מרקסיזם ולאומיות. התבוננות בבלוק ובהתפתחות שלו לאורך השנים מגלה שאוטופיה אינה רק מימוש של תוכנית טהורה אלא יכולה להיות גם פעולה מעורבת שמשתתפת בתהליכים חברתיים ופיזיים מורכבים מתוך אמפתיה למציאות הקיימת. האם הבלוק יכול להיות נקודת מוצא לאוטופיה חדשה שתתמודד עם האתגרים החברתיים והפוליטיים של ימינו?
האם בעתיד יוכלו הורים גרושים להחזיק שתי דירות והאם יוכלו רווקים לרכוש בית? שינויים במבנה המשפחה ובאורחות החיים מהווים אתגר עבור שוק הדיור. כיצד מנסים להתמודד עם האתגר בעיר אופסולה בשוודיה?
לא רק ערים גם מתחמי מגורים מנסים להתהדר בקסם "היצירתיות". שני פרויקטים למגורים המשווקים היום מנסים לפנות למעמד היצירתי וליצור קהילות המתאחדות סביב תחומי עניין כמו מוסיקה ובישול. בדרך נהכפת שכונת המגורים לסחורה ממותגת המוכרת 'סגנון חיים' ומקדשת את המרחב הביתי
גם ערים קטנות רוצות למשוך אליהן את המעמד היצירתי. בעוד הדיון של העיר היצירתית מתמקד בערי המטרופולין, חלק מן החוקרים ממקדים את המבט בערים הקטנות. כיצד ואילו כוחות נדרשים בכדי לחולל בהן שינוי ולאיזה מודל עירוני עליהן לשאוף? רשימה בשני חלקים.
סינגפור מציעה מודל מרשים ביותר של דיור ציבורי לכלל האוכלוסייה, בנוסף היא מחייבת עירוב אתני בכל בניין ובלוק כך שלא ייוצרו מובלעות אתניות במגורים. אך במדינה שאיננה דמוקרטית השליטה המוחלטת בשוק הדיור משמשעותה גם שליטה וחדירה לחייו של הפרט
וינה מציעה מודל דיור ציבורי שאינו מיועד למעמד הנמוך, אינו מזוהה אתנית או מרוכז מרחבית. אלא דיור מפוזר ברחבי העיר, בשכונות שונות שמצליח ליצור תמהיל חברתי אמיתי. מה עתיד הדיור הציבורי בוינה בעידן שמנסה לכפות התחדשות עירונית ניאו-ליברלית?
למרות הדימוי של אמריקה כמעוז הקפיטליזם יש בה מסורת ארוכה של דיור ציבורי. מהם השלבים השונים שעבר הדיור הציבורי? מה המודל הכלכלי והמרחבי שלו? וכיצד הוא עובר 'התחדשות' בעידן הניאו-ליברלי?
האו"ם הכריז על דיור כזכות אוניברסליות ודיור ציבורי הוא אחד ממנגנוני הממשל לספק את הצורך בדיור. כיצד מתמודדות מדינות שונות עם האתגר הזה? רשימת פתיחה לסדרת רשימות שייבחנו מודלים של דיור ציבורי ברחבי העולם
חסרי בית לרוב מתרכזים בעיר שמספקת להם חברה ואפשרויות לשרוד, אך הערים הולכות ונהיות עוינות יותר כלפי נוכחותם במרחב הציבורי. הרשויות מציעות להם במקרה הטוב לינה במקלטים, אך הגיע הזמן לפתרונות רדיקלים יותר. רעות גיא מעמותת עלם מאמינה שמודל דיור תחילה הוא הפתרון הנכון והראוי לבעית חסרות הבית
הקפיטליזם מוכיח את איתנותו אך מעת לעת צומחות אלטרנטיבות לסדר הכלכלי הקיים, כלכת השיתוף וכלכלת מתנות הן שתי דוגמאות לכך. מה ההבדל ביניהם, והאם הן מהוות אלטרנטיבה לקפיטליזם?
ספרה החדש של איריס גרייצר "מהשכונה אל השיכון ההתיישבות העירונית של הפועלים בארץ-ישראל ושורשיה הרעיוניים, 1920-1950" מספק בחינה מעמיקה של התפתחות שיכוני העובדים בישראל, המטרות החברתיות, תפקיד האדריכלים בעיצוב סדר היום וכיצד ערכים אלו השפיעו בהמשך על התפתחות השיכון הציבורי. מה ניתן ללמוד משיכוני העובדים של תחילת המאה הקודמת?
מה השתנה בתכנון שכונות מגורים בישראל בישראל? האדריכלית טלי יער-קוסט מיער אדריכלים תדון בפרק בשני פרויקטיים תכנון שכונת המשתלה בתל אביב ושכונת הפארק בנחל באר שבע
הזדקנות האוכלוסייה מתרחשת בישראל ובכלל העולם המערבי. יש לכך משמעויות מרחיקות לכת המחייבות חשיבה מחדש בתחום התעסוקה, הדיור, הבריאות והכלכלה. האם נושא זה מטופל או שהבעיה מגולגלת בחשאי לדורות הבאים?
האם יש קשר בין התכנון הפיזי לבין תחושת הביטחון וחיי הקהילה בשכונה? לפני שמתקינים מצלמות וחיישנים כדאי לבחון מחדש את התכנון הפיזי של שכונות המגורים.השוואה בין קרית ראשון לשכונת אם המושבות החדשה
